חייה של נערה.

צלצול הטלפון הפסיק את החגיגה. -"רועי זה בשבילך!"

עניתי. -"כן?"

 -"היי רועי!" שמעתי את אביה מהקו השני. "נחשי מה נחשי מה נחשי מה?!"

-"הממ... מה?" שאלתי אותה מסוקרנת.

-"עידו הציע לי לצאת איתו! אההההה!" קראה אביה מתוך השפורפרת.

-"מזל טוב!" אמרתי וצחקקתי באילוץ. אני לא יודעת מה קרה לי, אבל פתאום הרגשתי כאב חזק בלב.

"ו... אנחנו יוצאים לסרט היום בערב. אז... ניר הציע שאולי תבואי איתו,"

-"נשמע לי נחמד," אמרתי. -"מה נחמד?" הופתעה אביה. "התאומים הבלונדינים רוצים לצאת איתנו. איתנו!"

"הבנתי אביבוש," חייכתי לעבר הקו. -"אז מה דעתך לבוא איתי לשופינג בגדים?" הציעה.

הרהרתי לרגע' אני לא יכולה להרשות לעצמי אתזה, לא עכשיו...' חשבתי. . -"אני לא יכולה," לחשתי.

ואביה הבינה. "זה בסדר," אמרה. -"אז.. אולי תבואי אליי? נתארגן אצלי,"

הסכמתי, וניגשתי להודיע להוריי.

צעדתי לעבר ביתה של אביה, שהיה מרחק בערך של 15 דקות הליכה ממני.

-"אולה," פתחה לי את הדלת מריאנה, העובדת שלהם מארגנטינה. "אביה להיות בחדר," היא חייכה.

ניגשתי לחדרה של אביה. הדלת היתה סגורה אז דפקתי.

-"את יכולה להיכנס," שמעתי את קולה של אביה מאשר לי להיכנס. "היי!" אמרתי לעברה, והתיישבתי על הפוף הוורוד הגדול של אביה.

תמיד אהבתי להיות בבית שלה. ביתה היה גדול, מואר.

ותמיד עשינו מה שרצינו. הוריה עבדו עד מאוחר, ולשם כך הוריה הביאו מארגנטינה את מריאנה, שתשגיח על אביה ואחיה הקטנים: תום, והתאומות הקטנות, סיגל וטל.

-"אני צריכה עזרה," אמרה אביה בחיוך. "אני מתלבטת בין שתי חולצות," אמרה והוציאה מן ארונה הגדול חולצה עם הדפס ורוד, וגופייה בצבע בהיר. -"אהבתי יותר את הבהיר," הצבעתי על הגופייה. -"בטוחה?"

-"בטוחה," אמרתי נחרצת, ואביה לבשה אותה. -"מה את לובשת?" שאלה אותי.

חייכתי לעברה במבוכה.

-"אל תדאגי," אמרה. "אני יעזור לך." היא פתחה את הארון, והוציאה סקיני כהה וטוניקה ירוקה.

-"ירוק?" צחקקתי. -"צודקת." אמרה, והוציאה שמלה שחורה.

"לא הגזמת!" אמרתי בציניות. -"לא נכון. את יודעת מה? גם אני אלבש שמלה,"

היא חייכה לעברי בניצחון, והוציאה שמלה סגלגלה. -"את, קחי את זה, ותתלבשי בשירותים. אני אתלבש פה,"

סיכמה.

לקחתי את השמלה באי-רצון בולט, וניגשתי לשירותים.

-"סיימת?" שאלתי את אביה מחוץ לדלתה. -"שנייה... רגע.. אוקיי כנסי,"

נכנסתי אליה, לבושה בשמלה השחורה.

התביישתי. ניגשתי אל המראה שהיתה תלוייה על הקיר, והבטתי על עצמי.

ולא ראיתי את עצמי, ראיתי רועי חדשה. -"מהמם עלייך!" צחקה אביה ודחפה אותי קלות. "גמאני רוצה לראות,"

-"אני מהממת? סתכלי עלייך!" אמרתי בחיוך וראיתי אותה מחייכת.

היא באמת היתה לבושה יפה.

היא ענדה עגילים כסופים ושתינו היינו מוכנות.

-"איפה קבעתם להיפגש?" שאלתי אותה. -"בבית שלהם," השיבה, וצעדנו אליה.

-"הייתי כבר היום בבית שלהם," אמרתי ואביה הקשיבה."ו.. די רבתי עם עידו. אז.. דברי איתו, בסדר?"

אביה הנהנה ונכנסנו.

הדבר הראשון שאני זוכרת, שנכנסנו אל הבית, זה את המבט שלו.

תכולות חודרות. יותר מיזה, אני לא זוכרת כלום.

לקוראים ^______^

אני מרגישה שמספר הכניסות מדרדר,

התגובות מדרדרות.

אני כל היום יושבת ומפרסמת.

אני פאקינג ישבתי אתמול כל הלילה לפרסם !

אבל... לאדעת OO"

אתם לא מגיבים. לא כמו בפוסטים האחרונים. (100!)

אני מקווה שתגיבו יותר. כי אולי אני כותבת בשביל עצמי,

אבל התגובות ממש מעודדות אותי, וגורמות לי חשק לכתוב.

33 >

*יש גם עיצוב חדש.

אני הכנתי, אבל את הקודם יותר אהבתי..

תגידו לי מה דעתכם. מקסימום אני יחזיר לקודם .