self destruction |
| 11/2008
9 חודשים.
נולדה לנו בת , לבת קראנו אהבה .
לפני כתשעה חודשים העובר נוצר. התחיל להתפתח .
מאז הכל נראה טוב יותר, הלכ תפקד כמו שצריך.
עברנו המון שינויים, בעיקר מנטלים ופיזים.
ידענו הרבה מאוד לחצים, עצבים, ריבים ואף שמחות .
בעיקר שמחות כמובן .
עם הזמן העובר גדל, הפך להיות משהו גדול ובלתי נתפס .
בהתחלה קצת חששנו , אבל הבנו שנינו אז, שאנחנו רוצים את הילדה.
היום לפני תשעה חודשים, החלטנו להעניק חיים, החלטנו להעניק אהבה.
והיום, אחריי תשעה חודשים היא נולדה.
ילדה מושלמת ללא כל בעיה, ללא כל סיבוך, ילדה יפה ומתוקה .
קראנו לה אהבה .
אהבה שהתפתחה בנינו במשך כל כך הרבה זמן .
רק מתגברת עם הזמן .
אז בכל רגע שאני רק יכולה אני מודה שיש לי אותך לידי.
שאני יכול לסמוך עלייך, לספר לך הכל, להתייעץ בנוגע להכל.
אני גם יכול לצחוק ולהתבאס איתך . ואני גם יכול פשוט לשבת ולהסתכל עלייך.
איתך אני יכול הכל .
אני רוצה שוב, ושוב ושוב להודות לך על התקופה הכי טובה בחיים שלי .
שאת עזרת, או יותר נכון את בעצם כל הטוב הזה .
את גורמת לי להרגיש טוב עם עצמי, עם אחרים ואיתך כמובן .
את מלמדת אותי דברים שלא ידעתי על עצמי .
את פותחת את עיניי לדברים שלא ידעתי קודם .
ועל זה באמת מגיעה לך תודה .
אני מאוהבת בך , ובחיוך המדהים שלך .
שלך לנצח , עלמון .
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
