| 1/2008
Anethum Graveolens
אמא, אבא?
אמא, אבא?
דג מת הרבה יותר ורוד מלימון שאוזר את הכוח להביט בשבת הריחני
אמא, אבא?
אין לך אמא ואבא, ילד!
אמא, אבא?
משהו שאנחנו לא יודעים עושה ספרים לא ידועים, הוא יורד מהעץ למחרת. אלוהים יברך אותו.
או, או, או... ילל הצ'לו, מתִי ביום שבו המוזיקה נולדה.
אללא אכבר. אמא, אבא?
בטח שיש לי אמא ואבא!
לא, אין לך.
למה אני כה דומם?
דג מת הרבה יותר עוצם את העיניים בעיניים עצומות
מחשבה לאוכל, ורוד לימוני
תאכל! תאכל! תאכל!
שמיר אכבר.
טאנג טאנג, אמא אבא?!
בפעם הראשונה בהסטוריה של העולם, משהו שאנחנו לא יודעים עולה על עץ,
וזה כל הידע שיש לנו כרגע על הילדה הקטנה. אללא שמיר.
פאשושו, ברימבאו, פאשושו... או או או, צ'לו, נולדתי ביום שבו המוזיקה מתה.
סמ"ך מייצגת הכל.
אבא...
היי, אני לא אבא שלך...
אמא, אבא?!
בכל אופן, אנחנו במז'ור או במינור?
בספטמברה, באוקטוברה, בנובמברה, בדיצ'מברה...
העתיד, זה יכול להיות נחמד. לא ככה, ילדים חירשים?
אני,סילנסיו כנראה,
סי לנסיו מת, סיל אנס יו.
|
נכתב על ידי
,
7/1/2008 03:16
בקטגוריות בהשראת המוזיקה, הומור, המלצה, חוויות, חירפון קל, יצירתי, ליריקס, מוזיקה, מוזיקה והשפעותיה, משעשע, מתורגם, תמונות, סיפרותי, פסימי, אופטימי, צילום, סוריאליזם
הצג תגובות
הוסף תגובה
הוסף הפניה
קישור ישיר
שתף
המלץ
הצע ציטוט |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
