קראתי עמוד ועוד עמוד לא יכולתי להפסיק .
הדעה של אותה פרופסורית כלפי האנשים והאהבות ריתקה אותי כל כך.
"אני רואה שאתה אוהב ליקרוא.." טרוי בה מאחורי מושך את הספר העבה מידיי.
שתקתי .
מה עוד היה לי לומר , שהספר הזה סיקרן אותי ? העדפתי לישתוק ולא לומר מילה .
הוא הביט בי ולאחר כמה דקות של שתיקה , נתן לי חבטה קטנה כזאת וצחק.
הוא היה כל כך יפה חשבתי עם השער הבלונדיני שלו ,הפנים הבהירות כמעט לבנות והעניים.
העניים , שעלייהן לא יכולתי להפסיק לחשוב לרגע ,שבלבלו אותי לגמריי.
והנה הוא מחייך עליי עכשיו ואני רק מסתכל לא יודע מה לומר, שמילים לא יוצאות מפי.
המחשבות שעוברות בי מעבירות בי צמרומרת ,האם אותו הנער שעומד מולי ,הוא .. אני..
לא .
"טוב מה השתתקת ?" המשיך לחייך עליי.
 התבוננתי בידיו העדינות שאחזו באותו הספר שעד לפניי שניות ספורות היה על רגליי ומחץ אחת .
חייכתי עליו .
"יאלה בוא , באנו לפה בשביל ללמוד לא ?" אמרתי וההלכתי לעבר השולחנות הפזורים.
הוא הניח את הספר במדף והחל לרוץ לעבר השולחן בו ישבתי.
הנחנו את ספריי הלימוד על השולחן והחלתי ללמד אותו .
את כל החומר שאותו הבנתי כל כך , מתמטיקה , אין אני פשוט מת על המקצוע הזה .
שעה ועוד שעה חלפו להן והנה הספרנית כבר צורחת לעברנו שנסיים כי רק אנחנו נישארנו.
הסתכלתי עליו בחיוך והתחלנו ליצחוק .. זה היה משחרר אחריי שעתיים של חרישה .
"אתה גאון פשוט גאון " אמר לי ונגע בכפתי בזמן שיצאנו.
התרחקתי מיד ממגע ידו ,לא יכולתי להרגיש את ידיו על גופי , הוא הסתכל עליי בעניים שואלות אך שתק .
לא אמר לי מילה אחת.
הלכנו כל אחד במחשבותיו עד שהוא נעצר ואמר שהוא גר בקצה השני של הרחוב .
"שמחתי לעזור לך " חייכתי עליו מרחוק הוא רק הסתובב והמשיך ללכת.
עליתי לחדרי מושך אחריי את התיק המעצבן .
אפילו לא טרחתי להודיע שהגעתי , הרי למי אכפת אם דיויד פה או לא ?
נשכבתי על המיטה והפעלתי את האמפי שלי ,נדלק לו שיר מאטל שאותו אהבתי כל כך.
" I hate everything about you
Why do I love you
You hate everything about me
Why do you love me "
אהבתי את הרעש והצרחות זה עשה לי חשק להשתולל ולרקוד ולצרוח ולקפוץ ול.. להעלם..