הייתי ילדה קטנה,תינוקת בת 12.לא ידעתי כלום בחיים.

הכרתי אותו.הוא היה בן 13.ידעתי שהולך להיות בינינו משהו.אבל ילדה קטנה,עדיין לא יודעת את המשמעות של המילה "חבר".

אז הכרנו,והיינו חברים,ומלאתי עליו דפים ביומן,והוא כתב לי שירים,ונתן לי מתנות.אהבה ראשונה!

עם הזמן הקשר התמשך,והתארך לחצי שנה.

"היום אני ולירן חצי שנה ביחד!" כתבתי ביומן,עם מלא לבבות וסמיילים.

דף אחד כך,שלפי התאריך מראה שעבר שבוע,התנוסס בגדול "נפרדנו!".בלי סיבה.

-

הקשר התנתק עם הזמן,ועברו החודשים,השנים,ועוד שנה,ועוד שנה.ולא שמעתי מהבחור שום דבר.הוא גם לא עלה בזכרוני.

עד שיום אחד,ישבתי במחשב כמו כל יום.והגיעה הודעה "ממשתמש שאינו ברשימה אנשי הקשר שלך".

"LIRAN" היה הכינוי,הוא כתב לי "נועה ??? "

לקח לי 5 שניות עד שיפול האסימון,ואז הבנתי,זה לירן!. השפתיים נמתחו לאט לאט,השיניים נחשפו והתחלתי לצחוק.

"לירן? זה אתה?!"

"כן! מה קורה?חחח"

"הכל טוב..!מאיפה יש לך את האייסיקיו שלי?מה,מאיפה צצת לי פתאום?חחח"

"חחחחח ואי איזה קטעים שאת זוכרת אותי".

"מה,בן כמה אתה עכשיו?"

"אני?17..."

הבנתי שעברו 4 שנים.4 שנים שלא דברנו.

"תשלחי תשלחי תמונה נראה אם השתנית".

שלחתי לו.

"ואו,נשארת יפה כמו תמיד...את יודעת שהתגעגעתי אליך???"

"שקרן,בכלל לא זכרת אותי!"

"עובדה שכן,אני מדבר אתך עכשיו!"

וככה דברנו,העלנו זכרונות,והחיוך לא נמחק.

המשכנו לדבר,עברנו לטלפון,דברנו בלילות.היה כיף.

"את יודעת שאני אוהב אותך?" הוא אמר לי יום אחד.צחקתי.ולא אמרתי דבר.

הוא אמר לי את המשפט הזה עוד כמה פעמים,ואני שוב צחקתי,מנסה להתחמק.

האמנתי.האמנתי שאולי באמת יהיה בינינו משהו שוב?

יום אחד קיבלתי שיחה.

"היי לירני,מה העיניינים?"

"הכל טוב נשמה מה אתך?"

"נחמד"

"חכי שניה אני מדבר עם ידידה,שניה אני אתך"

"טוב"

"להגיד לך את האמת?זאת ידידה שאני אוהב"

"אוקי"

"ואני ממש רוצה אותה..."

"מה אתה צוחק עלי?"

"למה?"

"מה..מה למה..אתה מסתלבט עלי כאילו?"

"לא , למה?"

"אז למה אתה אומר לי שאתה אוהב אותי?"

"אני אוהב את שתיכם"

"למה אתה מאכיל אותי סרטים..."

"לא מאכיל אותך סרטים. תאמת?אותך אני יותר אוהב,אבל בא לי על שתיכם..."

"מה נסגר איתך?מה אתה דפוק?"

"טוב שיהיה לך בהצלחה איתה מה אני אגיד לך...ורק פעם הבאה עצה שלי,אל תגיד למישהי שאתה אוהב אותה אם אתה לא מרגיש אליה כלום,כי זה מעליב ומרגיז".

וככה הריב נמשך ונמשך...ניתקתי לו,התעצבנתי.

הוא התקשר שוב,ביקש סליחה,ושוב זה התפוצץ.

עד שהוא סינן את המשפט "עזבי,הכל היה טעות,אי לנו מה לדבר,ננתק את הקשר וזהו.ביי"

ניתוק בפנים.

עמדתי בשוק.זה ילד בן 17? זה תינוק.

ושוב הקשר התנתק,כמו פעם.