בינינו, מי לא רצה להרגיש אהוב ונחשק מתישהו, וזה לא כל כך משנה אם בזמן מערכת יחסים או לא?
בטבע של בני האדם לרצות לקבל חום ואהבה מה בן\ת זוג שלהם... אני מסכימה עם הטענה הזאת במאת האחוזים!
כמובן שלא בכל שלב ניתן להרגיש תחושה כזאת, לא בכל קשר אפשר להעניק ולקבל תחושת אהבה וחום,לא בכל מערכת יחסים ניתן לקבל את ההרגשה של "פרפרים בבטן" בכל פגישה מחדש,בכל נשיקה,בכל נגיעה ועוד!
לפני כמה חודשים גם אני חשבתי שאני מאוהבת... כל פגישה ופגישה שלנו הייתה כמו הפגישה הראשונה... הרגשתי בעננים, בעצם הרגשתי כל פעם מחדש כמו ילדה קטנה שהמשאלה שלה התגשמה... ואפילו היו פעמים שחלמתי בהקיץ... ראיתי אותי בשמלה לבנה ואותו בחליפה שחורה אלגנטית אבל מהר מאוד הבנתי שטעיתי... לאט לאט ההתרגשות דעכה... כבר לא היו "פרפרים" לא היו חלומות... להגיד את האמת לא ידעתי מה לעשות עם זה... אני ידעתי שאני אוהבת אותו אך האהבה התקררה, אני ידעתי שאני רוצה אותו אך לא כמו לפני חודש... זה היה מוזר בשבילי, והמוזרות הפכה לפחד...
האם זה יתכן שחלפה לה האהבה?! זה לא יכול להיות.... שכנעתי את עצמי שאני צריכה זמן, זמן לא להיות איתו כדי להתגעגע, זמן כדי להבין שזה לא נגמר בינינו, אבל ככל שהזמן חלף אני התוודעתי לעובדה המפחידה שאני כבר לא אוהבת... הייתי מרוסקת... נפרדנו... הרגשתי שמישהו פשוט תלש חלק ממני... אבל לא הייתי מוכנה לוותר... הרי זו האהבה שלי... לא יכול להיות שזה נגמר... אני חזרתי, אמרתי שאני אוהבת אף שלא הייתי בטוחה ברגשותיי... לא הייתי כנה איתו ועל כך אני מצטערת... שוב ראיתי ש"זה לא זה".... שוב דרכינו נפרדו... אני כל כך כעסתי על עצמי... החלום שלי, אותו חלום שחלמתי במשך כמעט שנתיים התפוגג ונעלם... הרגשתי שהעולם חרב, העולם הגיע לקיצו... אני כל כך כעסתי שעשיתי את הטעות הראשונה, ניסיתי לשכך את הכאב, הצער והיגון בעזרת אלכוהול... כעת אני מודה... זו הייתה טעות!
יצאנו לבלות, חשבתי שזה באמת ישכיח ממני את הצער שלי... אבל זה רק החמיר... עשיתי את הטעות השנייה במערכה, הטעות הגורלית, אני התנשקתי עם אחר, אני לא יודעת מה גרם לי לעשות את זה, אולי זה החשק להיות שוב נחשקת, אהובה על ידי מישהו אולי זה האלכוהול שבער בורידי[?] את זה אני עד היום לא הבנתי וכנראה שאני גם לא אבין.
אחרי אותו לילה אני נכנסתי לערפל, ערפל סמיך שהכביד עליי לראות מה אני עושה.... אני לא ידעתי מה לעשות עם עצמי, אני לא רציתי להניח לחלום שלי אך בד בבד הרגשתי רגשות אשם, לא רק רגשות אשם אלא בושה... אני לא יכלתי להסתכל בעיניים לשניהם!
אז עשיתי את הטעות השלישית... חשבתי שאם אני לא אספר על המקרה הזה, אם אני אשכח מה קרה באותו ערב כולם ישכחו, וכאן הייתה הטעות! אף אחד לא שכח... אני חזרתי לאדם שפגע בי כל כך אך למרות הכל הייתי מוכנה לשכוח ולסלוח לו על הכל... היחידה שלא סלחתי לה, הייתה אני, אני בכבודי ועצמי...
חשבתי שאם אני אחזור אליו אני אשכח מכל מה שקרה וזו הייתה הטעות הרביעית... חשבתי שעם הזמן הכל יעבור... הייתי סבורה שעם הזמן תחזור הרגשת האהבה, יחזרו "הפרפרים" אך זה לא קרה... אני פגעתי באותו אדם כל כך.... אני הצטערתי על זה... כשהייתי איתו אני הסוותי את הבושה בחיוכים מזוייפים כמו שאני מסתירה את הכאב והבדידות כל הזמן! אמרתי זה יסתדר אך זה הלך והחמיר!
הוא גילה מה שהיה... והוא לא יכל לסלוח... אני לא יכלתי לסלוח לעצמי, עד לפני כמה ימים...
לפני כמה ימים אני הבנתי שה"פרפרים" לא היו אמורים לחזור... ואני חזרתי אליו לא מתוך אהבה אלא מתוך צורך קיים והרגל... כן, אני לא אשקר כשאני אומר שהיו לנו זמנים טובים ואף יפים ביחד.... כמו כן אני לא אשקר כאשר אני אומר שאהבתי אותו עד עמקי נשמתי!!! אבל....
זה רק הלך והסתבך... כאשר הבנתי את זה, כאשר פתחתי את עיניי היה מאוחר מידי... אני ראיתי איזה בן אדם מסתתר מאחורי המסכה! מאחורי המסכה הסתתר ילד, ילד פגוע, ובדרכו שלו ניסה להגן על כבודו, להגן על האגו שלו שלא יקטן... ילד שרצה להרגיש גבר...
כן... הוא פגע בי... הוא הטיח בפני האשמות שווא... הוא ניבל את פיו... וזו הייתה הפעם השנייה שעשה זאת!!! אבל ההבדל הקטן בין המקרים הוא שפעם הראשונה אני סלחתי, הפעם זה היה חזק ממני.... אני לא סלחתי לו ואני גם לא אסלח!!!
אני שונאת אותך!!!!!
ואם אתה קורא את זה תגיד לאגו שלך שניצחת... גרמת לי להרגיש נחותה ממך! גרמת לי להרגיש מפלצת!!! אדם נורא!!!
אבל שזה יהיה לך ברור... אני לא אשכח ולא אסלח!!! תדע, פשוט תדע... רכשת לעצמך אוייב נפש!!!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: