לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

מי לייף

שלום לכם, אני משוחררת טריה... השתחררתי ב17 ביולי, ממש לא מזמן... אני רוצה לשתף אותכם במה שעובר עלי לאחר השיחרור ומקווה שתעזרו לי בהתלבטיות, בבעיות- תקראו ותכתבו תגובות. לפעמיים לדעת שיש אנשים שעברו או עוברים אותו דבר, עושה טופ על הלב.


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


8/2007


אני רושמת עוד פרק בבלוג (פרק שהוא בעצם יום בחיי), ברקע השיר של איציק כמה חסר...- מכירים??(אם לא תורידו ומהר)
אז אני אתחיל...
לגבי התגובה האחרונה שנרשמה ושמחתי לקבל...
אני שמחה שאת נהנת, זה טופ לדעת שאת רושמת משהו נהנת לכתוב ואחרים נהנים לקרוא :)
אז נכון שאני קצת קיצונית ורואה את הרוב שחור ולבן בחיים- כי התפיסה שלי שאין כ"כ תחום אפור... ולדעתי אנשים צריכים להחליט בכן ולא.התחום האפור בעיני הוא תחום ש"תוקע" אותך, ולא מביא אישזהו ממימוש עצמי, לו אני כ"כ מאחלת וחושבת שגם אחרים...
אני יודעת שלא להתקבל למקום עבודה זה לא סוף העולם...
אבל שקורא רצף של דברים,אז אז מתפרקת..
ודרך אגב, אני אפילו שמחה שבכיתי (כי בשבילי בכי לא מביע שום סוג של חולשה- אז אנשים בכי זה צורך לפרוק משהו, לא דווקא חולשה- ללא קשר לתגובה שלך).
ולדעתי לא התקבלתי, לא דווקא בגלל שאני לא יציבה או משהו..
אני פשוט מרגישה שבראיונות עבודה מסוג זה, כמה שאתה משקר יותר, ומנסה להשתלט ולראות שאתה הטופ מכולם, ושאין  לך שום תוכניות לעתיד, חוץ מעבודה- אתה מתקבל... השקרנים והתחמנים מצליחים....
ולמה אסור להיות שקט.. מה רע להציג את עצמך בכמה מילים בודדות.. במקום לספר עוד ועוד סיפורי מעשיות...
האם זה גורם לי להיות מעומדת פחות מתאימה לתפקיד???
ובקשר ילדים, נראה לי שאני אביא בסופו של דבר, כרגע לא בזמן הקרוב חח
ואם תחשבי על זה טופ, מדובר בצורך שיהיה מישהו שדומה לך ויזכיר אותך לעולם... עץ לא יספר עליך- ככה שזו לדעתי אגאויסטיות בסופו של דבר, תהררי בזאת שוב...
ויש לי חלום, בו אני אשתף אתכם...
שיהיה לי בית משלי בעתיד, אני רוצה שהוא יהיה בית פתוח, בו מי שאין לו מקום לאכול ארוחת ערב, להיות בחג וכו'.... יוכל לבוא לי
ולגבי הכלבה,הסיפור אשר הבטחתי כ"כ הרבה פעמים...
את הכלבה מצאתי בזמן שהייתי באילת...
טילתי לעצמי ברחוב ופתאום ראיתי מישהו מחזיק כלבה קטנטנה...
הוא אמר לי שמצא אותה ברחוב, ומיד התאהבתי...
הבאתי אותה ישר לדירה,
בהתחלה החבאנו אותה מהסגל של מג"ב, והיא חיה בתוך הדירה שלנו...
אך לאחר התנגדות מצד חלק מהבנות, והקושי בין המשמרות.. הבנתי שאין ברירה חוץ מלהביאה הביתה...
הבטחתי לאמי שהיא תישאר למשך שבוע, ולבסוף היא נשארה עד עצם היום הזה...
אז תודה לכול מי שעזר לי בטיפול בה באילת :)
ורק שתדעו שקוראים לה יולי (על שם החודש שהתגייסתי)...
ועד כאן להפעם הזו..
נכתב על ידי , 21/8/2007 16:19  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



שלום שוב...


יום הייתי בראיון ל012,  ולא עברתי...
האמת שהרגשתי שהתפקיד פחות אני, יש לי ממש בעיה בדינמיקה קבוצתית...
אני לא "מוכרת" את עצמי מספיק טוב, ואני מרגישה שזה פשוט הצגה של שקרנים.
אולי מי שמרמה מצליח?..
מרוב יאוש ובאסה, ששום דבר לא מצליח לי לאחרונה התחלתי לבכות במונית שירות בדרכי חזרה הביתה.
ואפילו לא היה איש אחד בעולם, ששאל אותי והתעניין, למה אני בוכה...
בינתיים אני יעבוד באייס בתור קופאית.
לפחות ככה אני אצבור קצת ניסיון, נמאס לי מכול האנשים שמבקרים אותי, אתם רוצים להראות לי שלכם יש עבודה ולי אין?!
אתם לא חושבים שאני יודעת ורוצה עבודה "נורמאלית".
לפעמיים נדמה לי שהעולם צבוע, אפילו היתה תקופה שחשבתי לא להביא ילדים לעולם, כי העולם אכזר ואנשים מביאים ילדים מתוך אגואיזם- דור המשך...
שידעו שפעם היה * בעולם... מה אתם חושבים???
היחסים עם ה"שותף" גם לא בדיוק משהו, פעם הרגשתי שהוא מבין אותי והיום כבר לא... אפילו אין לי ממש חשק לדבר איתו, אם הוא בכלל יתקשר.. אחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח גברים- אי אפשר בלעדיהם ואי אפשר איתם..
ואני חייבת לכם סיפור על הכלבה שלי...
אבל זה יהיה כבר בפעם אחרת...
ושלא יהיו בתגובות, יותר מידי רחמים :)
נכתב על ידי , 20/8/2007 13:23  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



סוף סוף רואים תגובה...


תודה רבה לך מישי :)
לא עברתי את המרכז הערכה, המאבחנת היתה קשוחה איתי טו מאץ, והאמת שלא "מכרתי" את עצמי מספיק טוב.
אבל אני בטוחה שבפעם הבאה אעבור, הרי מטעיות לומדים- ותחשבו על זה, לא היינו הופכים להיות מה שאנחנו היום ולהעריך וללמוד על עצמנו, אם לא היינו טועים.
אז המשכתי לשלוח קורות חיים ובע"ה אני מקווה להצליח.. ורד GO FOR IT
עם ה"שותף" היה שיחות מעניינות, שנמשכו הרבה זמן, הוא סיפר לי סיפור מרגש על חייו, הבחור כישרוני ברמות...
כותב שירים, מזל עקרב כמוני(אין עלינו!!!), פשוט הרגשנו משיכה הדדית.
הוא הרגיש פתוח איתי בגלל שראה מישהי מעט ילדה, שפוחדת לחיות את החיים..
השיחות איתו עזרו לי, החלפנו תמונות, והכול סבבה...
אבל אני פוחדת לרצות יותר מידי, ושבסוף הוא לא ירצה..
מי יודע אולי אפילו בקרוב ניפגש...
אז תאחלו לי ב-ה-צ-ל-ח-ה!!!
פתאום שאני רושמת פה, אני מרגישה הקלה, כמו לספר ליומן, ולדעת שעוד אנשים שלא מכירים אותי יכולים להציץ לתוך עולמי...
לגבי הכלבה שלי אני אספר כבר בבלוג הבאה, ואפילו אצרף תמונה של הכלבה שלי...
נכתב על ידי , 17/8/2007 19:11  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

כינוי: 

בת: 38






הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , 18 עד 21 , 20 פלוס
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לורדינון S אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על ורדינון S ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)