התקופה הזו משבשת את כל כולי.
אני לא מסוגלת להפסיק לחשוב עליו. פשוט לא מסוגלת.
זה כל כך גדול עלי. אני מרגישה שפיספסתי אותו.
וכל מה שניסיתי, כל מה שעשיתי בשביל לשכוח אותו, לא עזר.
הריי הייתי עם בנים אחריו, שניים לפחות. ואף אחד מהם לא הצליח להשכיח אותו ממני.
לעולם לא האמנתי בלחזור לאקס. תמיד חשבתי שזו הטעות הכי גדולה בעולם.
אבל עכשיו,אין דבר שאני רוצה יותר מלחזור אליו.
אני באמת מאמינה אנחנו יכולים לחזור להיות זוג. הרי זה נגמר בפתאומיות מוחלטת. שום דבר לא היה סגור.
(להתעלם מהעובדה שהוא לא ציין שהוא אוהב אותי)
אבל דברים כאלו כ"כ קורים. הרי היינו סה"כ 3 חודשים יחד. אהבה אמיתית לא נרכשת ב3 חודשים.
אין לי שום ספק בעולם שהוא הרגיש אלי רגשות חזקים, שהוא נמשך אלי, שאם היינו ממשיכים עוד קצת האהבה שלו הייתה יוצאת החוצה.
ובדיוק בגלל זה אני מרגישה את הפספוס.
אין לי מושג מה אני הולכת לעשות. אבל אני רוצה לראות אותך.
קשה לי בלעדייך, קשה יותר מידי
קשה לי בלי שפתייך, שנשקו עד בלי די
עכשיו רוצה אלייך, לחבק בשתי ידיי
להרגיש שאת שלי, עד סוף ימיי..
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: