אבא,
אני יושבת פה וכותבת אלייך את המכתב הזה,רק בשביל שתבין כמה אני מתגעגעת אלייך.
כולם אמרו לי "לילכי זה עובר,כואב,אבל את תחזרי לחיות" . טוב,כולם שיקרו לי.
כל יום שעובר אני מתגעגעת אלייך יותר,כי אתה היית הבנאדם הכי חשוב לי,חצי ממני.
שהייתי קטנה ואמא עבדה עד מאוחר,היית איתי כל הזמן.
גם שגדלתי -לא נטשת אותי, אפילו לא לרגע.
אבא,אני לא יכולה אפילו להתחיל לספר לך כמה אני מתגעגעת.
איך אפשר לא להתגעגע אלייך. היית כל כך מדהים,מצחיק,תומך, האבא שכולם חולמים עליו.
המשפחה כבר לא אותו דבר אבא.
אמא כל הזמן בלחץ ועצבים,יש ימים שקטים,אבל אני שומעת אותה בוכה,
אבל היא מנסה להכחיש,והיא לא רוצה לדבר על שום דבר מאותו היום.
שרוני הקטנה נכנסה לגיל ההתבגרות מוקדם מידי,
מתמרדת בבית ספר,לובשת שחור,שומעת רוק,סוגרת את דלת החדר שלה שעות ארוכות ומה לא.
אבל היא בוכה,אני יודעת,אני שומעת אותה.
עוד מעט (2 בפברואר) ימלאו לשרוני 12,והיא החליטה לעשות מסיבה ענקית לכל מי שהיא מכירה , וגם למי שלא.
הנאום שלה הולך יחסית בסדר,חלק גדול בו מדבר עלייך,אני בטוחה שלא חשבת אחרת.
ואני?
אני בקושי שורדת,כבר שנה וחצי אני אומרת בוקר טוב לתמונה שלך בסלון.
לא עזרו האישפוזים,הפסיכולוגים,יועצי בית ספר ומי לא,אני עדיין "דפוקה"
ובעיניי הדודות מהצד שלך "מסכנה אורלי,איזו בת יש לה המוות הרס אותה..טוב ככה זה.גיל קשה"
שאני כותבת את המכתב הזה,הכל חוזר אליי.
ההתקף,אמא צועקת,אמבולנס,אני נשארת בבית ובוכה,האשכבה,הלוויה,ניסיון התאבדות.
אני רוצה ללכת אלייך אבא,רק לראות אותך ל5 דקות. כדי שתגיד לי מה לעשות,
איך להיות,איך להתגבר,איך לחיות.
יומולדת 16 שלי היה לא מזמן בכלל,לא חגגתי.איך יכולתי לחגוג?
כל היום ישבתי בבית,בכיתי,וראיתי תמונות ישנות.
'לילכית שלי,מזל טוב!' - נשמע הרבה יותר גרוע שאתה לא אומר את זה,וכל פעם שמישהו אמר את זה,
בכיתי.
אני כבר לא רואה יותר את הסרט מועדון ארוחת הבוקר - כי זה היה "סרט לימי שעמום" שלנו
ואני לא משחקת יותר מונפול - כי זה היה "משחק ליום משעמם" שלנו
אני לא חושבת שמישהו יכול להבין אותי עכשיו, אני חושבת שבטח מישהו קורא את זה עכשיו וחושב לעצמו "פתטית"
אז אני מצטערת אבא,אבל אני לא מצליחה להתגבר אלייך.
בלעדייך אני חצי בנאדם.
מתגעגעת לצחוקים,לחיבוקים,לתמונות,לנשיקות,לטיולים,לסרטים, ואפילו לריבים.
מתגעגעת אלייך.
ביום ההולדת שלך הלכתי למצבה שלך אבא,שמתי שם פרח ומכתב.
אני מקווה שקראת אותו והרוח לא העיפה אותו,
אבל עוד מעט יש לך שנה וחצי אבא,אז רציתי לכתוב לך מכתב נוסף.
אני מצטערת אם זה מעיר אותך שמה,או מטריח אותך,אבל אני רוצה שתדע מה עובר עליי.
על הקבר שמתי לך רקפת,כי שתמיד היינו בטיולים אהבת כל כך את הפרח הזה,
והתעצבנת שאסור לקטוף אותו.
אבל את הפרח הכי מדהים שאפשר,אלוהים קטף,אז החלטתי לעשות לו דווקא,למה רק לו מותר,אז קטפתי לפרח,רקפת.
וכתבתי לך מכתב,קצר.
" אבא , מזל טוב.
איך עבר עלייך היומולדת?
אצלנו הכל בסדר,
אוהבת,לילך"
לא רציתי ביומולדת שלך להפיל עלייך דברים רעים.
יש לי עוד כל כך הרבה לכתוב לך אבא,
אבל אני ישלים את זה שאני יבוא לבקר אותך למעלה.
ואין לי ספק שעלית למעלה.
אני אוהבת אותך אבא.
לילך,אבל זה לילכית בשבילך
(מתוך המכתב שלי , שאותו אתן במלוא שנה וחצי למות אבי. )
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
בודדה בעולם.