היי,
קודם כל יש עיצוב חדש מהם:
אני מציע לכם להזמים מהם הם מעצבים דיי מהר ומשגע :]
אני בקרוב יזמין מהם עיצוב גם לעיר החדשה שלי אבל לא משנה....
*תזכורת לעצמי - לבדוק אם היא עושה לי גם מפרידים וחתימה בהשלמה :]
כמו שאמרתי אין לי מפריד וחתימה
אז.... הרשימות אני ינסה להעלות עכשיו ואחרי בית ספר
בבקשה תגידו לי איך הוא....
כמו שאמרתי אין לי מפריד וחתימה
אני רוצה להציג בפניכם סיפור חדש שאני כותבת: "חיים משותפים"
מאת: ענבל כהן אור
הסיפור מסופר על שלושה בנות שגרות בפנמייה
ומי שמספרת את הסיפור זאת אחת הבנות מחדר מספר 38 :)
הנה לכם הפרק הראשון!
**תודה על העיצוב של הסיפור להם: ! כמה אני מזמינה XDD**
הפרקים יוצאים מהוורד אז אולי יהיו טיפה בעיות
בכל אופן - תאתאם!!!
"זה בסדר, את יכולה ללכת!" אמרתי לאמא כשהגענו לפנמייה הרועשת.
"אבל מעיינוש! אין לך עוד שותפים לחדר, אין לך בכלל חדר! מה תעשי בלי אמא?" היא הסתכלה עלי בפרצוף המצוברח, אוף, שתלך! ואז יהיה טוב, אז אני כבר יכיר חברות ואז לא יחשבו שאני כל הזמן עם אמא שלי, לא יחשבו שאני עוד פחדנית, כמו בבית הספר הקודם שלי.
"אני ילדה גדולה אמא! את יכולה ללכת, אני י-ס-ת-ד-ר" את המילה האחרונה אמרתי בבירור למקרה שהיא לא תשמע "ביי" הוספתי ורצתי למזכירות, כדיי לבקש חדר, מרחוק ראיתי את אמא שלי מסתכלת לצדדים, נואשת, ולבסוף היא הלכה, שהבינה שאני לא שם.
אני דיי שמחתי ששלחו אותי לפנמייה, חשבתי בעודי נעמדת בתור הארוך מאוד, כאילו, אחרי 5 שנים כאלה מעצבנות, כאילו, בערך.
"שלום, מה השם?" שאלה המזכירה המתולתלת, "מעיין לין" עניתי במהירות "ועוד אין לי שותפות לחדר... כמה זמן יש לי בשביל זה?" והגברת ענתה לי "חצי שעה, בזמן ארוחת הבוקר"
היא רשמה את שמי ורצתי לחדר האוכל, ששם, היו נערים מכל הגילאים, מאלף עד וו, נדחפים, צועקים, פשוט חוצפה!
"זה תורי!" צעק אחד
"תראו, היא דורכת על החלב" צעקו כמה ילדים
"היייייי!!!!! תחזירו לי את הרוטב מייד!" צעקה עוד ילדה, וכך הלאה.
נכנסתי לתור.
"רוצה לעקוף? שאלה אותי ילדה שטנית, בהירה ונקייה
"אה.. סבבה" עקפתי אותה
"מה, גם את חדשה פה? איזה חבורה של סתומים הילדים האלה!" היא הצביע על כמה ילדים בגיל 8 שזרקו אחד על השני אוכל.
"בהמות" עניתי בזלזול, או! , זאתי יודעת משהו!
"בת כמה את?" היא שאלה
"11, כיתה ו', למה?" עניתי, מתקדמת ולוקחת מגש
"וואלה? גם אני!!! קוראים לי נטע, איך קוראים לך?" זה היה נראה כאילו היא ממש מתפאלת, דווקא מוזר, היא זאתי שלא נראת בת 11, היא נראת בת 12 וחצי, ממש גבוהה זאתי!
"מעיין, יש לך כבר שותפה לחדר?" שאלתי, לא מפספסת רגע של ניצול טוב, כן, אותה אני יכולה לסבול.
"אמ... רק אחת, קוראים לה שירלי, הכרנו אתמול, את רוצה להצתרף? מותר שלושה!"
הסכמתי בהנהון של כן ולקחנו לחם עם שוקולד, אחר כך המשכנו בלי דיבורים אל החביטיות והשתייה, ולמנת הירקות.
"הנה היא" הצביע נטע על אחת הילדות שישבו בשולחן "ש-י-ר-ל-י-!" היא צעקה, משהו יוצא דופן שלא הייתי חושבת שמתאים לה.
התקרבנו אל ילדה עם שיער שחור מתולתל והתיישבנו.
"מי זאת הג'ינג'ית הזאת?!" שאלה שירלי "ולמה היא פה בכלל, המוזנחת הזאת!"
הסתכלתי בה בעניים הירוקות שלי "מה אכפת לך? זה שאת אופנתית כ"ך לא הופך אותי למכוערת"
אוף! אני שונאת שאנשים קוראים לי ג'ינג'ית, נכון, אני ג'ינג'ית, אבל למה? למה למשהו עם שיער שחור לא קוראים "שחורה" ?
"היא נחמדה, וחשבתי שאוליי היא תתצרף אלינו לחדר" אמרה נטע והתכלנו לאכול
"מה, את בת 11?" שאלה שירלי והנהנתי בתשובה עם פה מלא
"פעם עשית פדיקור?" שאלה נטע
"לא" עניתי "וגם לא בא לי, מה זה יעזור?!"
"מטפח פנים, מסדר את עצמך ועושה אותך יותר יפה" השיבה שירלי בגאווה, מראה את פניה הנקיות מנמשים, בשונה ממני, המנומשת הגדולה.
"אני אחת של מראה טבעי, לדעתי זה הרבה יותר יפה" השבתי, מנסה להראות לבנות שאני לא מוזנחת.
"טועה, טוב בכל אופן בואו, יש רבע שעה להרשם לחדרים ונראלי שאני יכולה לסבול את שתיכם..." השיבה נטע בחיוך, זרקנו את השאריות לפח והלכנו אל התור.
"חדר מספר 38 – שירלי נטע ומעיין" הודיע גברת בלונדינית בקול רם
"יופי, בואו בננות המזוודות כאן!" רצה נטע אל המזוודה הורודה, אני ושירלי הלכנו במהירות ותפסנו את המזוודות שלנו.
הלכנו בשביל המזדרון הארוך עד ההגענו לחדר מספר 38, פתחתי את המנעול, נכנסתי וזרקתי את המזוודה שלי על המיטה התחתונה של מיתת הקומותיים, שירלי התיישבה מעליי ונטע תפסה את המיתה הנוספת.
"פשוט בית כלא, מה זה אמור להיות?!" נדהמה נטע "אני יצתרך לבקש מהניהול רשות צביעת קירות!" היא צחקה והוציאה מהמזוודה שלה נייר גדול ומגולגל, היא פתחה אותו ואני ושירלי ראינו פוסטר נאה של גברת עם שיער בלונדיני, עם כובע ושמלה קצרצה ואדומה, הגברת ישבה על ספסל והביטה ישר עליי, במבט מזלזל. נתרעתי.
"מי זאת?" שאלתי, הגברת האדומה עדיי התבוננה בי בלי לזוז.
"ג'וליה בלורייק" ענתה נטע בגאווה "הדוגמנית המצליחה והחדשה של 2008"
"ולקחת אותה לפה??" שאלה בתדהמה "מה, את מסתכלת עליה בלילות וחולמת להיות כמוהה?!"
"היית מתה, אני אוהבת את איך שאני נראת, אבל פשוט אני רוצה להיות דוגמנית.... והיא נותנת לי חלומות יפים" נטע צחקה.
שירלי ישבה למעלה והתבוננה בנו, מסוחכות.
"את לא הולכת לתלות את הפוסטר המוזר הזה מול העניים שלי נטע" הבטתי בה בשמחה, בטח גם לה ג'ולייה שמה לב בפרצוף המגעיל שלה.
"מה, היא מפחידה אותכם או משהו?!" שאלה נטע בצחוק
"לא!" אני ושירלי קפצנו יחד, וכולנו צחקנו.
נטע לקחה נייר דבק ותלתה את הפוסטר מעל הראש שלה
"הו, נטע – את תטצערי על זה!" קראה שירלי "זה פשוט גועל נפש"
נטע לקחה את הכרית שלה וזרקה על שירלי, ושירלי החזירה לה "ג-ו-ע-ל נ-פ-ש" היא צחקה, גם אני וגם נטע צחקנו.
"למה את לא מסורקת מעייני?" שאלה נטע, כשהפסיקה מלצחוק
"אני מסורקת!" ניסיתי להטיר את הקשרים האיומים בשיער הכתום שלי ללא הצלחה
נטע לקחה במרשת מתיק היופי שלה וקראה לי "אף פעם לא הרגשת להיות יפה?"
יפה כמו נטע או שירלי, לא, וגם אני לא רוצה!
אבל בכל זאת התיישבתי לפניה, לסירוק קל.
מהמאחורה הרגשתי כמה לחיצות, ונוזל רך שמשפשט על השיער, אוי ואבוי!
"זהו" הודיע שירלי, מתבוננת עדיין מלמעלה "את נראת מוזר"
נטע הסתובבה אלי ונתנה לי מראה.
ומול המראה הייתה ילדה ג'ינג'ית, עם שיער ג'ינג'י חלק ויפה, ופנים....
"ננטטטטעעעע!!" צרחתי בכעס "אני נראת נורא!!"
נטע כסתה את ראשה עם ידיה "סליחה"
שתפתי את השיער שלי במים ולבשתי גופיה אדומה עם המספר 8 וג'ינס.
שירלי לבשה מכנס קצר וסגול וחולצה לבנה ותואמת, השיער המתולתל שלה היה אסוף בקוקו מסודר וכמה תלתלים נשרו ליד הפנים.
"יאאלה, יש היום לימודים?" היא שאלה
"רק שעה אחת של הכרות, אני שונאת את זה!" עניתי, לובשת נעלי ספורט שחוקות.
"מה הבעיה? אני מתה להכיר בנים!" השיבה לי שירלי, ונטע אמרה משהו לא ברור, כי היא הייתה במקלחת.
גם נטע התלבשה "כראוי" כמו שנטע אמרה לעצמה.
היא לבשה חולצה קצרה וכתומה עם פסים ירוקים ומכנסיה היו מבד עדין וירוק כמו הפסים של החולצה, על שערה היא סיקרה חזק ושמה סרט כתום והיא שמה איפור מיוחד.
שאר הבוקר עבר במשפטים קצרים ושאלות כגון "תקשרי את הסרוכים" או "צריך קלמר?"
השעה הייתה רבע ל8:00
"אנחנו מאחרות!!" קראתי
רצות עם תיקים לבית ספר, מתולתלת שטנית וג'ינג'ית
רצות אל הבית ספר....
זהו :]
תודה רבה למעצבות שלי [פוטו מיכל וסנוצ']
יש לי כבר עוד 3 פרקים...
טוב :] אני הולכת לשים את העיצוב ברשימות D=
ביי
-ענבל בלי חתימה-
עריכה / בלילה
וואי היה לנו הפסקת חשמל שעה וחצי D:
היה נורא משעמם חחח
אבל הכי מעצבן זה שבסוף ההפסקה היה חצי שעה של "טטטרררר" בכל הפעמונים להזעקת אש [בגלל אלה שנתקעו במעליות ועוד]
זהו, עכשיו נגמר ואני הולכת לישון עוד מעט :]
זהו.
בבקשה תגיבו על הסיפור
אני רואה אנשים שנכנסים קבוע ולא מגיבים :\ תאמינו לי שזה לא קשה להכניס תגובה כל פעם...