הסוף

אני אהרוג את כל מה שאנושי בי, זאת הדרך היחידה עבורי לחיות.

עם כל יום שעובר אני מתוודאת לכך יותר יותר. רעב, כאב, בדידות, מועקה- בלעדיהם אני אצליח לנשום.

הכל בסדר.

מועקה, נתראה בזמנים אחרים.

אני על קרקעיתו של ים קפוא וחום גופי לא מסוגל להמיס אותו. אני תובעת בקור, אני לא יכולה לנשום.

אני רק בן אדם שחום גופו לא יכול להמיס את הים.

אני רק בן אדם אחד כמו כולם והלילה אני סובלת, הלילה אני לא יכולה לנשום.

אין סיבה. אין שום סיבה טובה לכל זה. פשוט קר לי הלילה וחסר לי אוויר.

אני כותבת וכותבת כי לכתיבה אי אפשר להקשיב, אפשר רק לקרוא. מי יכול לקרוא אותי? אולי מי שלא יכול להקשיב.

בוקר. אני רק יצור אנושי.