הזמן עבר מהר, בעיקר החודש האחרון..
נשאר עוד שבוע לגיוס (!)..
מי היה מאמין שעברו חודשיים מאז שסיימתי ללמוד
חודש מאז שסיימתי קשר
ו18 שנים+9 חודשים מאז שנולדתי חחח
לא נקלט.
לא יודעת אם זה התרגשות, פחד או אי ידיעה שגורמים לי לרצות לעשות כלכך הרבה בכלכך מעט זמן
כל היום יש לי תחושה שיש לי מה לעשות, גם אם אני סתם מבזבזת את הזמן מול הטלוויזיה והמחשב :S חח
בהקשר של הפוסט הקודם:
עדיין הרגשה משונה
יש געגוע ויש משו שעוצר אותי, עוצר אותי מהתקרבות חוזרת.
לפעמיים אני חושבת איזה שיחה יכלה להיות עכשיו ביני לבינו
ובכל זאת, אני לא מתקשרת על מנת ליישם את אותה שיחה..
מה שכן, לאט לאט אני מרגישה הקלה :)
בקיצור, יש א.
סתם לפרוטוקול, אתמול היה יום נוסטלגי :)
"האם להיות בך מאוהב?" :P
יצאתי :) צריך לנצל גם את היום 
שיהיה סוף שבוע נעים
