הבובה בעלת עיניי התכלת

ילדה נערה פרק 10

מאירועי הפרק הקודם :
______________________________________________________________

"איה! , ליה ? מה עובר עלייך " שאלה שירה את ליה , ליה לא הבינה מה עובר עלייה היא הרגישה אותו , היא ראתה אותו איך זה שהוא לא קיים "סליחה מאמי אני לא מבינה מה קרה לי אני ראיתי את , עמית עם מישהי וממש ראיתי אותם הם היו שם" ליה אמרה בחוסר קשב היא הייתה בטוחה שהוא היה שם , עם אחת בלונדינית רזה גבוהה... היא לא ידעה מה לעשות , החיים שלה היו כל כך מסובכים כרגע הראש שלה התפוצץ מכאבים כל הזמן היא גילתה דברים על חברות שלה שהיא לא רצתה לדעת , היא ראתה את עמית עם מישהי אחרת היא הייתה חייבת לברר , לברר מה עובר עלייה...

" בובה אני חייבת לעוף יש לי כמה דברים לעשות " שיקרה ליה "וואוו מה עובר עלייך מה קרה לך ? " שירה פנתה לליה " יודעת מה ? בואי אליי היום ב 23:00 בואי לישון אצלי  , אני יסביר לך הכל . " אמרה ליה לשירה בהיסוס קל " סבבה מאמי אני יהיה אצלך , תכיני הסברים" צעקה לליה שפנייה היו מועדות לכניסה .

ליה התקשרה לג'ף הנהג שלה , הוא הגיע תוך 15 דקות בינתיים היא התקשרה למרפאה שמטפלת בה... " הלו ? " ענתה אישה צעירה בקו הטלפון "היי אני עוד מעט מגיעה לדוקטור זה יהיה בסדר ? פשוט זה נורא דחוף " "בסדר אין הרבה תורים היום אז.. תגיעי " אמרה במהירות "אחלה תודה רבה אני יגיע " אמרה ליה ואבן הוסרה מליבה " רגע מתוקה! איך קוראים לך ? "  אמרה המזכירה "קוראים לי ליה , ליה נווה " "מעולה תודה עכשיו את יכולה להגיע " " תודה בהביי " " ביי חמודה "

ג'ף הגיע וליה עלתה על הרכב , "לשדרות הנשיא 18" ליה אמרה בהיסוס " זאת לא המרפאה שלך ? " "כן זאת המרפאה שלי , אני צריכה לברר כמה דברים " אמרה ליה "

הם הגיעו ג'ף חנה את המכונית והמתין בינתיים ליה נכנסה בפזיזות למרפאה

"היי אני ליה , ליה נווה , הרופא יכול לקבל אותי ? " "הוו זאת את , כן הוא בחדר שלו , תדעי שיש לך מזל שהוא יכול לקבל אותך בדרך כלל ברגע האחרון אין לי תורים " אמרה המזכירה בחיוך  * המרפאה נראתה חדשה היא הייתה מרובעות כזאת 4 קירות 3 דלתות שולחן למזכירה 2 כדי פרחים בצדדי החדר פינת ישיבה נחמדה וסל לעיתונים ומגזינים *

ליה נכנסה לרופא , היא התיישבה על הכיסא ולא חיכתה לאישור "למה זה קורה לי ? " אמרה בפזיזות שמעו על הקול שלה שהיא הייתה טיפה מפוחדת מהתשובה "מה קורה לך ?" " אני רואה דברים שלא קוראים באמת , אני רואה דמויות שאני מכירה אני שומעת שירים אני רואה צללים שאני מכירה אבל הם לא נמצאים שם , אני חולמת . " אמרה ליה ודמעות החלו לרדת מעיניה היא פחדה , כל כך פחדה מהתשובה .

"את בטוחה שהם לא קיימים הדמויות שאת רואה ? " אמר הרופא בהיסוס , הוא חשב , בעצם הוא כמעט ידע שזה זה... " הם קיימים במציאות אבל אני רואה אותם בחלום .

"אהאה , בטח אני חושב שאני יודע מה זה , אבל נצטרך לארוך כמה בדיקות כדי לוודא את זה .

"תודה" אמרה שירה לעובדות שהגישה לה את הפסטה והשתייה... היא באה להחזיק את המגש ... " תנחשי מי זה , ואני ישחרר אותך " קול גבר דיבר אליה הידיים שלו היו חמות "עידן ? " אמרה בלחש , היא ידעה שזה לא יכול להיות הוא , הוא שנא אותה .

"אמ... תנחשי שוב " אמר וצחקק

"אני לא מאמינה! בועז ? " אמרה ולא האמינה למראה עיניה, זה היה בועז הם היו ביחד עד כיתה ח' אבל אז , כל אחד עבר למקום אחר והם לא ראו אחד את השני יותר

"מה קורה נסיכה ? " שאל את שירה " הכל מעולה וואוו ממש כיף לפגוש אותך , בוא תישב איתי . " "  אמ.. אוקיי אני רק מזמין לי משהו לאכול " "אוקיי אני יושבת שם " אמרה והצביעה לעבר שולחן פנוי "אני רוצה אותה הזמנה כמו שלה בבקשה " אמר והגיש למוכרת את הכסף.

הוא קיבל את ההזמנה שלו והלך לעבר השולחן של שירה...

"אז... מה מביא אותך לכאן ? " אמרה שירה בציפייה לתשובה *בועז היה בעל שיער שטני בהיר כמעט בלונדיני עיניים ירוקות בהירות הוא היה שרירי וגבוהה והוא היה בן 17 *

"אני צריך לקנות בגדים , אחותי מתחתנת " אמר והסמיק "מזל טוב מאמי וואיי איזה כיף לך יש לך אחים " "כן , זה לא הכי כיף הם קרציות , תגידי רוצה לעזור לי לקנות בגדים ? "

"ברור " "מעולה כי אם הייתי צריך לבחור לבד הייתי הולך עם ג'ינס וגופייה “  צחק "אני מתארת לעצמי , אז מה ? לא השתנת בכלל ! " "אמ... לא הייתי אומר..."

"מה זה ?! רק תגיד לי מה זה ? " אמרה ליה בציפייה לתשובה מספקת! "נדמה לי שהזיכרון שלך חוזר אבל לא בדרך הנכונה , זאת אומרת שאת תזכרי כל מה שקרה לך לפני אבל תזכרי את זה כחלומות או הזיות , לכן אני חושב שנצטרך להפסיק את התהליך הזה , כלומר את לא תזכרי כלום ממה שקרה לפני האירוע " אמר הרופא "מה ? אתה צוחק עליי נכון ? זאת בדיחה! " אמרה ליה ביאוש

"ליה , ליה ? את איתי ?? ליה ?! " צעק אלייה הרופא...

-המשך יבוא-