לפעמים אני עומדת להתפוצץ ואז אני בוחרת שלא ומתחילה להישבר, לפעמים אני נזכרת בדברים שלא נותנים לי להתקדם הלאה

כמו שלשלאות ברזל שקושרות אותי אחורה ואני צורחת ומנסה להשתחרר.. והכל מתפרץ עליך.

כל התסכול, כל הכאב, כל האכזבה והכשלונות, כל הרחמים העצמיים האומללים האלה

ואני כל כך מכבידה על עצמי.

אם הייתי רק יכולה להעלים את הכאב ולראות את כל הטוב שיש לי בידיים, להוקיר את העובדה שיש לי אותך.

אתה העוגן שלי, אתה המלאך השומר שלי שמציל אותי מעצמי כל פעם שאני נשרטת מבפנים

ואני כל הזמן הורסת והורסת, שוברת וקורעת וזורקת וחותכת

אל תחשוב שזה קל, כשהאויב הכי גדול שלך זה אתה עצמך, להשתחרר מהעבר ולראות את האופק זאת לא משימה קלה כשאתה בתוך בור

אני באמת מצטערת אהובי, על כל מה שעשיתי לך בתקופה האחרונה

לא הייתי קלה, לא לעצמי ולא אליך.

אבל אני מבטיחה לך שמזה נגמר ולא יהיה ככה יותר.

הרמת אותי כל כך הרבה פעמים, הגנת עליי מעצמי כמו שלא הייתי מסוגלת לעולם,

אבל עכשיו אני צריכה להרים את הראש ולעזור לעצמי להתעורר מהסיוט הזה

ואני כל כך מעריכה אותך על הכל, אבל הגיע הזמן שגם לך יהיה קצת שקט ואהבה

אתה מושלם, אתה מדהים, אתה כל כך אמיתי וכל כך פה, אני לא אוותר עליך בחיים.

מבטיחה לך שביחד עוד נכבוש את העולם,

אוהבת אותך באמת, תמיד תמיד.