האופטמיות תנצח!!!

טוב, אז אין לי באמת מה לכתוב כי שום דבר לא קורה!!! ><" איזה שיעמום! אוף!

דאשה!!!!! אני אוהב אותך!!

בבצפר בסדר בנתיים... יש לי ציונים טובים (חוץ ממתמטיקה ואנגלית ><") ואני לא מבריז (הרבה).

למה ההרגשה הזאת כאילו כלום לא מסתדר? למה תמיד אני צריך להיות במין דיכי מטומטם כזה? למה אני לא יכול להיות שמח?

כאילו, מה חסר לי?! טוב, אני יודע מה לא חסר לי...

אבל למה אני לא יכול להיות שמח ממה שיש?! מה עוצר אותי?! אוף!!!

אביטל, את לימדת אותי משהו... בעצם שני דברים. אני ממש קנאי והכי, אני צבוע! ><" צבוע ופוזאיסט ברמות!!

יכול להיות שאני לא שלם עם עצמי.... אולי בגלל זה אני כל כך מדוכדך.......? אוף! אוף! ><"

ומה עם חברים? גם חברים אמיתיים אף פעם לא היו לי... או שזה רק אני... כולם אומרים, מבטיחים לי שכולם אוהבים אותי ואני סתם מאשלה ת'צמי. אבל כול עוד אני לא מרגיש את זה, אין לי באמת חברים אמיתיים...

אין לי עם מי לדבר כשאני צריך, אין לי עם מי להפגש שמשעמם ואין מי שיגיד לי שזה לא בסדר! ><" (חוץ מאביטל ודן....)

מתי בפעם האחרונה מישהו ניסה לברר מה קורה איתי?! מתי בפעם האחרונה מישהו דיבר איתי על דבר קצת פחות שמח?! מתי חשבתם בכלל מה קורה סביבכם?! אני לא אומר שאתם צריכים עכשיו לנטר סביבי ולגרום לי לשמוח! אני רק אומר שתסימו לב שאתם פשוט רומסים פה מישהו ששכחתם...

טוב, אז בכל זאת

                                     האופטימיות תמצח!!

                                                                        -שלו-

אז אין לי באמת מה לכתוב....

הכל הולך טוב! באמת! אני מצליח בלימודים פחות או יותר, יש פחות ריבית עם ההורים שלי (קונים לי מיטה!)

אבל משעמם, יש מן תחושה של פספוס קטן... לא יודע. אין לי מה לעשות בתקופה הזאת... אין לי עם מי להיות, עם מי לדבר ואין מה לעשות באופן כללי! זה די מבאס, חוץ מלעשות ביד ולאכול, אני לא עושה כלום -.-

אבל מתגברים, לא נורא! יהיה טוב!

לאחותי יש היום יומולדת, מזל טוב!!!! איזה כיף לה! (NOT)

אז הנה כמה דברים שכתבתי שנה שעברה שלדעתי יצאו ממש יפה...:

הפכתי עולמות, עשיתי הכל!

אהבתי אף פעם לא תלך ממך,

היא תמיד תשאר, תמיד תהיה שם לאהוב אותך...

וכשתכליט סוף סוף להכיר אותי, אחרי כל מה שהיה!

תזרוק מילה, תזרוק מבט.

אני כבר אדע שזה הרגע שבו האפלה היא כבר לא פחד.

מתי תבין שמלותיך קדושות?!

אל תוציא אותן אם אתה לא מתכוון אליהן.

שמור אותן, לרגע המתאים, לרגע האמיתי,

שבו תחליט גם להקשיב להן,

ולהתנהל כמו שרק אתה יכול...

להתנהל ברגע בו האפלה היא כבר לא פחד.

אל תפחד, אני כאן...

אף אחד לא יפגע בך.

אולי הגוף ימות אבל אני תמיד איתך,

וכשלא, הלב שלי, תמיד איתך!

לפחות עד לרגע,

לרגע בו האפלה היא כבר לא פחד.

וכשתפסיק לפחד, אני אבוא,

אני אבוא מהספסל המואר שצמח בצד...

אני ממשיך לקוות... כמו תמיד...

אין לי משהו אחר לעשות.

אני כבר לא מכחיש, אני כבר לא מסתתר מזה.

התרגלתי...

אז הדבר היחיד שאני יכול לעשות זה לקוות!

אני עדין זוכר! אני זוכר שהבטיחו לי!

הבטיחו לי שנהיה ביחד. מתישהו...

אני לא יודע מתי יהיה ה"מתישהו" הזה,

אבל אני מקווה שהוא לא רחוק...

אני מקווה...

כמו תמיד...

I HATE YOU

if u love me

love me more.

if u hate me

let me know.

if u think sex is funny &

fuck yourself n' save the money  

"חברים הם מלאכים שמעמידים אותנו על הרגליים כאשר הכנפיים שלנו שוכחות כיצד לעוף" 

לפחות ככה לימדו אותי...

peace n' love!!!!

האופטימיות תנצח!

עד לפעם הבאה.... 

 -שלו-

* הטקסטים לא רומזים שום דבר, סתם כתבתי...