שלום לכם(:
אני דניאל, בת 13 מרעננה.
פתחתי את הבלוג הזה, בנוסף לבלוג הזה.
ובשניהם יש בלוג סיפורים.
החלטתי שאני פותחת את הבלוג הזה, כי אין לי וורד במחשב. ><"
אני מקווה שכבר הבנתם לבד.
טוב, בלי יותר מידי הקדמות, הנה הסיפור.
קריאה מהנה! D:
'סוף סוף, החופש הגדול יגיע עוד כמה דקות!' חשבה לעצמה נטע, וההתרגשות גברה.
היא בחנה את הכיתה. הכיתה שלא תראה חודשיים. רק מעט מאוד ילדים ממנה.
היא בהחלט תתגעגע.
"נטע, את איתנו?" שאלה המורה, ולפתע כל התלמידים בחנו אותה בסקרנות.
"מה? כן." אמרה נטע וחייכה במבוכה.
המורה המשיכה לדבר, על זהירות בדרכים בחופשת הקיץ, על זהירות, ובטיחות, ודברים שנטע לא הייתה צריכה לדעת, ולא רצתה לדעת.
מה שהיא כן רצתה זה שסוף סוף כל הכיתה תלך לים, מנהג שנהפך כבר למן "מסורת", וששם תוכל להיכנס למי הים, פעם ראשונה מזה הרבה זמן.
לפתע נשמע הצלצול. הצלצול שהכריז על סיום שנת הלימודים, ותחילת החופש הגדול.
נטע אספה את דבריה במהירות, ועשתה לנועה, אחותה התאומה, סימן עם הידיים שתבוא אחריה.
כששתיהן יצאו מבית הספר, הן צעקו בקולי קולות:"חופש!" ושרקו.
כולם הצטרפו אליהן, הרבה תלבושות אחידות נזרקו באוויר, וכולם צעקו ושרקו, מה שגרם אי נוחות למנהלת בית הספר.
"איפה מורן?" שאלה נועה בסקרנות.
"מורן אמורה לבוא עוד כמה דקות. דיברתי איתה." אמרה נטע.
לפתע מורן יצאה משערי ביה"ס, ושלושתן התחבקו במשך הרבה זמן.
הן חיכו לחבורת התלמידים מכיתתן שתצא מהכיתה, והלכו איתם לתחנת האוטובוס.
-
"סוף סוף ים!" צעקה נטע וזרקה את תיקה על החול הזהוב.
"איזה כיף!" אמרו מורן ונועה וזרקו את תיקיהן ליד תיקה של נטע.
"נוו, למה אנחנו מחכות? כולם נכנסים!" אמרה נטע, ושלושתן התמרחו בקרם הגנה, ונכנסו למים.
נטע השתעשעה במי הים, ולפתע מישהו משך אותה אל תוך המים, והוריד את ראשה אל מתחת לפני הים.
נטע נכנסה לפאניקה, ולא יכלה לנשום.
היא שמעה ילדים צוחקים מעליה.
כן, היא ידעה שזו הייתה תמר.
נטע תפסה את ידה של תמר שהחזיקה ברגלה, ושרטה אותה עם ציפורניה.
תמר פלטה אנחת כאב ועזבה את רגלה של נטע.
"תגידי, את נורמלית?!" צעקה תמר, ושתפה את הפצע במי המלח.
"כן." אמרה נטע, חייכה, והלכה.
היא לא רצתה שמשהו יהרוס לה את הבילוי של היום האחרון ללימודים.
נטע שכבה על החוף, והשתזפה, ולפתע הגיע רון, ילד בשכבה שלה, שהיו לה רגשות אליו, אך אף אחד לא ידע חוץ מנועה.
"היי." אמר רון והתיישב לידה.
"שלום." אמרה נטע. משום מה, ליד בנים, היא תמיד קיבלה הרבה ביטחון.
"רציתי להגיד לך משהו חשוב." אמר רון, וגירד בראשו.
"מה קרה?" שאלה נטע בדאגה.
רון היה נראה מוטרד, וראו על פניו שהוא ניסה למצוא את המילים הנכונות.
"תראי, זה היום האחרון ללימודים, ואני מפחד שאני לא אוכל לראות אותך חודשיים, ואני אצטער על זה שלא אמרתי לך, אז אני פשוט אגיד את זה." אמר רון.
נטע צחקקה.
"קרה משהו?" שאלה.
"נטע, אני אוהב אותך." אמר רון ונישק אותה על השפתיים.
נטע הרגישה את פרפרי הבטן משתגעים.
היא בקושי יכלה לנשום.
"רון... גם אני אוהבת אותך." היא אמרה לו. ושניהם חייכו והתחבקו.
נטע הסתכלה מאחורי גבו של רון, ולפתע היא ראתה את זה.
לבה קפץ, והיא בקושי יכלה לנשום.
לא אהבתי את ההתחלה. ><
אני מקווה שאתם אהבתם!
אגב, מישהו יכול לעצב לי את הבלוג בפוטושופ?
עד לפרק הבא,
דניאל.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: