my fuckin' world :)

מסתכלת בתמונות, ולמרות שזה סוג של ציור,
הכל חי עכשיו.
אף פעם לא היו ימים יפים,
גם בעבר.
אבל היו ימים של חוסר ידיעה,
ומה שלא יודעים,
לא כואב.

וחשבתי שיש אדם אחד בעולם,
שאני באמת מסוגלת להישען עליו.
אבל כניראה שאני כל כך שקופה,
שבא אדם אחר,
ורואים אותו דרכי,
כיאילו,
אני בכלל לא קיימת...

ישבתי וחשבתי איך להגיד לך,
כמה חשיבות יש לך בעיניי.
אבל בחרת ללכת וולהתעלם ממני,
לקחת זיק של תקווה,
שעוד יש לי מקום בעולם.

וכמו שכבר אמרתי,
יש עולם למתים
ועולם לחיים,
ולאנשים כמוני,
אין מקום,
אין דבר,
אין תקוה.

ואני בטוחה שלא היית רוצה לשמוע אותי בוכה כל לילה,
אבל זה מה שקורה שאני מרגישה שאני פשוט נשכחת.
והידיעה שלך למצב שלי,
כנראה לא עוזר ליחס.

ויום אחד,
שכבר לא יהיה בי פחד, לנסות.
תבוא האשמה.

אין לי כוח כבר לכלום.

אני כ'כ עייפה מהכל.