| 7/2009
שקרים.
אין מה לעשות שאף אחד לא אוהב אותם יותר .
אף אחד לא קונה אותם יותר .
אף אחד לא מבין אותם יותר .
לאף אחד לא אכפת .
והאף אחד הזה זאת בעצם אני .
אל תנסה למכור לי משהו שאבוד לך מראש שאני אאמין לו ,
גם אם תנסה בכל הכוח אני לא אשבר תחת המילים שמכות אותי .
אתה יכול ליהנות מזה ,שאני נפגעת ככה ונשברת ,
אתה מכור לזה
אני מכורה לזה .
אתה מכור לזה שאני מתנגדת אליך בצורה הגבוהה ביותר
ואני מכורה לכאב המתוק הזה שנקרא אובססיה .
למגע , לידיים , לבקשות , לשאלות , לאכפתיות שלך כלפיי ,
אליך .
אליך כי אתה קשה ולא מושג , כי אתה אבוד ..
כ"כ קל לרצות את הפצעים שלך.
כ"כ קשה ליצור אחד שמתאים בדיוק .
לב גדול .
לב מבוגר ,
לב של ילד שרוצה חיבוק , הוא לא יבקש , כבר יש לו שכל .
למדת להשתמש בו .
טיפש .
אומר כל הזמן שאתה שונא אנשים תמימים, ומפגרים ,
למה ?
כי אתה מרגיש אחד כזה בדיוק ?
אתה לא אוהב אותי .
איך אתה יכול לאהוב אותי ?
אתה לא יודע לאהוב את עצמך .
הבקשות שלי מוגזמות מדי בשבילך,
מתי תוכל להקשיב לי ?
תהיה חשוף, אני אמיתית ..
זה גדול עליך מדי [?] .
תפסיק למחוק .להדחיק.להיות אדיש.להתחכם.לפגוע
והכי חזק - לחזור .
תשחרר אותי מהרצון הזה להיות לידך בכל רגע ,
לנשום את המילים שלך ,
לשאוף כל רגע ממך שמשאיר בי טעם של עוד .
מה שלא נגיש,מה ששומר מרחק,מה שתמיד כמעט נוגע זה מה שאני תמיד איתך
זה תמיד מה שאתה איתי .
אכפת לי , לא אכפת לי .
כשכן אתה כ"כ לא איתי , אתה רק שם..מודע לכך שאני קיימת .
וכשלא אכפת לי , אתה צמא אלי .
אז תחליט , נמאס לי ממשחקים .
או שלא ?
זאת בעצם אני שמשחקת .
אמרת שהכל אצלי תמיד מרגיש כמו בסרט .
אתה שונא הרפתקאות, אבל מצד שני זה תמיד נדבק אליך .
אני חולת הרפתקאות, הולכת לאנשים שהכי שונאים את זה .
די צפוי, די ברור , די מאכזב .
הכל אצלי כ"כ מבולגן ומשתנה אבל מצד שני ידוע מראש .
אני מתאהבת באנשים כמוך ,
אני מסוכנת לאנשים כמוך ,
אני מסתכנת עבור אנשים כמוך ,
אני מסכנת אנשים כמוך .
נמאס לי לסכן כל הזמן את עצמי .
זה מתיש , זה כואב , זה חונק , זה שורף
אסור לי להגיד שזה מעביר את הזמן כי בדידות זה לא דבר כיף ,
ויותר מזה, הדדיות היא האתגר .
יש לי את זה איתו .
אבל זה לא אותו הדבר .
הוא עוד ילד, באמת ילד .
הוא לא חזק כמוך .
לא דעתן כמוך .
לא עצמאי כמוך .
לא מיוחד כמוך .
לא מייחד אותי כמוך .
למרות שעבורו אני אותה המיוחדת, אבל הרבה יותר מוערכת..
בהמון .
אני רוצה להיות קרובה אליך באמת ושאתה תהיה קרוב אלי באמת .
להיות מסוגלת לדבר איתך פתוח, להיות מסוגלת להיות אני .
תסכים להכיל אותי .
אני מנסה להכיל אותך .
למה הכל תמיד צריך להיות בכוח ?
למה שום דבר לא יציב אצלנו ?
למה אתה תמיד חוסם אותי ורע אלי ?
תפסיק להיות כזה קר .
אני כאן, ואפילו לא ביקשת אף פעם סליחה .
למה אני עושה תמיד כ"כ הרבה טעויות ?
אף פעם לא איפה שאמיתי .
אולי כי "האמת" נזכרת להראות את פנייה דווקא כשלא "צריכים" אותה .
ואולי כי היא תמיד הייתה קיימת אבל מישהו היה צריך לזעזע את הכל בשביל שהיא תיראה.
עכשיו אתה נזכר לקנא .
שוב, אתה טיפש .
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
