אני רואה תמונה שלה ונזכר... נזכר למה רציתי אותה מההתחלה
החיוך, החיוך המדהים שתופס אותי , מושך אותי כמו מגנט ולא נותן לי להשתחרר
ואני חושב לעצמי איך קרה שנוצר כזה חיוך מושלם
ואז המבט, לשבריר שניה היא מסתכלת לי ישר בעיניים ואני מסתכל בחזרה
ואז הוא נגמר
ולמרות שאפילו לא ידעתי את השם שלה, ולא אמרתי יותר משתי מילים
זה הספיק, ידעתי...
ואז אחרי אני לא יודע כבר כמה זמן
סוף סוף אני מנסה, אנחנו במדרגות ואני רק חושב מה היא רוצה, מה היא חושבת
מה יקרה אם פתאום אבא שלה יעבור, אני לא מסתדר עם אבאים, יוצא לי קצת יותר טוב עם אמהות...
ואז אני עוצר, מסתובב אליה
מסתכל לה בעיניים, מנסה להבין מה היא רוצה וכמה
אבל אני רק רואה שהיא לא יודעת, שאין לה מושג
היא מחכה שאני אגיד משהו
אבל נתקעות המילים, ואני לא מסוגל לדבר
וחשבתי איך זה שהיא איתי כשבאותה קלות היא הייתה יכולה להיות עם אחר