יצחק רבין.
כל כך הרבה משמעויות בשם אחד.
יצחק רבין היה בן אדם מדהים. ולמרות שלא הכרתי אותו, אפשר לראות את זה עליו.
כל מה שהוא רצה זה שלום. דבר כל כך תמים, כל כך טהור.
כשאני רואה את התמונות שלו, קוראת את המילים שלו, זה מצמרר.
הוא היה כל כך בטוח בעצמו. הוא לא רצה לשים חליפת הגנה. הוא ידע, שרוב העם אוהב אותו.
אבל הרוב, זה לא מספיק. וכשהגיע הרגע.. שלוש יריות. שהרסו אותך.
והן לא רק הרסו אותך, אלא מדינה שלמה הייתה באבל, ועדיין, בגלל שלושת הכדורים האלו.
ובעיקר בגלל האדם שהחליט להרוס את חייך.
אני אפילו לא יודעת מה לכתוב פה. כל כך הרבה רגשות מתחוללים בתוכי.
בכיתי היום בטקס. הדמעות האלו, לא היו סתם דמעות. אלו היו דמעות על דמך, על נשמתך, על גופך.
על העוול שנעשה בך. אתה חזק, יצחק רבין.
כי למרות שהגוף מת,
הנשמה שלך תמיד תישאר איתנו.
זה קטע כל כך רגיש אצלי.
יצחק רבין איכשהו תמיד מזכיר לי את סבא שלי.
גם מעצם העובדה שהם הכירו והיו חברים.
זה קשה לי.
אני אהיה חזקה. נכון? אני אהיה חזקה.