מאז שגיליתי - לפני כמה ימים שיש לי בלוג, אני מאוד רוצה לכתוב משהו אבל אין לי זמן.
אני עובד כרב מלצרים באחד האולמות המוצלחים בצפון. כל יום ארוע, קצת שוחק.
הימים מתבלבלים, הרגליים גמורות, העיניים כבדות יותר ויותר מערב לערב ורק היא מחכה
לשיחה שלי כל היום..היא הייתה רוצה שאני אשלח לה הודעות, שאני אבוא ואקח אותה אליי
לא רק בסופי שבוע כמו שאני עושה בדרך כלל אלא גם באמצע השבוע אחרי עבודה...
היא הייתה רוצה לחבק אותי כל דקה, לנשק אותי כל שנייה, היא רוצה שאני אגיד לה שוב ושוב
שאני אוהב אותה, וכמה היא מיוחדת.
אבל תאמת... כל כך ירד לי ממנה, וכל כך לא בא לי עליה!!
מישהו מכיר את זה שאתה מכיר מישהי ואתה חושב שהיא הכי מיוחדת בעולם, היא ילדה טובה,
יפה, מיוחדת במינה כזאת!!
לאט לאט אתה מתחיל איתה, אתם מתחילים להיפגש, נישקת אותה בים, אכלתם בגראג,
רקדתם סלואו במועדון, הזמנת אותה לכמה כוסות - ולמחרת בכלל לא היה אכפת לך
למצוא כמה חשבוניות מפחידות מהבילוי של אתמול בכיס.
הכרת אותה להורים, לחברים... כולם אוהבים אותה ואומרים כמה שהיא יפה ומיוחדת
וכמה שאתם מתאימים. אתה מראה לה שאתה הכי אוהב אותה והכי רציני איתה, אמא שלה
שרופה עליך, האחים שלה חושבים שאתה גבר לחתונה!
...ובדיוק כשאתה גורם לה להתאהב בך, ואתה משכנע אותה שאתה תעשה אותה הכי מאושרת,
יורד לך. יורד לך ממנה במפתיע, ולא בא לך להיות איתה יותר.
פתאום אתה לא נמשך אליה מינית והרי הכל מתחיל במשיכה מינית..המשיכה גורמת לנו להסתכל
אחת על השני, להתקרב, לרצות לקדם את היחסים, להתאהב.
ופתאום אין כלום, לא בא לי לכתוב לה הודעות, לא לדבר איתה, לא להיפגש איתה ואפילו לא לשכב איתה.
מקודם כתבתי "במפתיע", אבל זה לא כזה מפתיע האמת.
אין לי מקום בלב בשבילה ובשביל אף בחורה אחרת,
זה סיפור שאני לא אספר עכשיו, אבל לא משנה כמה טובה ומיוחדת תהיה הבחורה שאני אצא איתה,
בסופו של דבר אני אתבאס על עצמי שוב, ואשאל את עצמי למה התחלתי את הקשר הזה בכלל מלכתחילה.
כמו שזה קרה לי עם הרבה בנות בשנה האחרונה.
בקצרה - מישהי שהייתי חבר שלה חצי שנה בצעירותי, שנתיים של קשר רציני בהמשך החיים, ועוד שנה וחצי
שהיינו מאורסים והיינו גרים באותו בית, עזבה אותי לפני שנה בדיוק, ועכשיו היא אוהבת מישהו אחר,
היא בת 21 , הוא בן 30, היא גרה איתו ונהנת בחיים בזמן שאני מתקיים מיום ליום ומנסה למצוא תחליף.
זה מהווה בעיה כי אני חולם עליה כמעט כל לילה במשך השנה האחרונה, ובכל אחד מהחלומות האלה אנחנו ביחד,
מתנשקים, מתחבקים כאילו כלום לא קרה... מאוד מוזר.
אל תאמינו בכל החרא הזה של המחשבה שיוצרת מציאות, כי אם זה היה באמת נכון, על פי המחשבות והחלומות
שלי בשנה האחרונה - אני והאקסית המיטלוגית שלי, צריכים להיות הזוג הכי אוהב והכי מאושר ביקום.
בינתיים, היא מאושרת ואוהבת, ואני ממשיך לחשוב איך להיפרד מבחורה שהפסקתי להמשך אלייה בלי לפגוע בה.
למה הבנות תמיד מצליחות להמשיך הלאה בכזו קלות אחרי אהבה הדדית ורצינית של שנים?
אנחנו המין החזק תמיד נתקעים ונבלעים בתוך המציאות המגעילה הזאת שמישהי שהייתה פעם שלי, עכשיו של מישהו אחר,
מישהו אחר נוגע בה, מלטף אותה, מעיר אותה בבוקר...למישהו אחר היא אומרת לילה טוב ומנשקת לא אותי, אלא מישהו אחר.
כנראה שהבנות המציאו את זה שאנחנו המין החזק כדי שנאמין שיש לנו שליטה על משהו בחיים האלה. חע? לא.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: