שוב לא נרדם.
הבוקר, הבוקר הוא המפחיד מכל.
להתעורר לבד, שוב ושוב, עייפות מצטברת של שבועות ללא שינה וללא רוגע.
להתעורר לבד עם כל כך הרבה אהבה בלב שאין למי להעניקה.
להתעורר לבד, להסתובב קצת במיטה, לנסות לעבוד על השעון המעורר ולהמשיך לישון, אבל לא.. הוא הרי תיכף יבין שלא באמת קמתי וימשיך לצלצל את המנגינה המעצבנת שמתכנתי אפל המציאו לאייפון.
להתעורר לבד וללכת לצחצח שיניים, פתאום להסתכל במראה דרך דמעות העייפות ולהפנים שוב פעם, שהתעוררתי לבד.
חמש שנים של קשר ארוך שהתגלגל לאירוסים ונגמר בפרידה. שם הוא נגמר? לא... אל תשקר לעצמך. הוא נגמר בזה שאני משתדל לשכוח ולהמשיך את החיים שלי, להתאהב, להתמסר, לתת, להעיז לנסות ולא לברוח, והיא נרדמת עם מישהו אחר כל לילה. מישהו אוהב אותה, היא מנשקת מישהו אחר ומסתכלת לו בעיניים בצורה שהייתה מסתכלת בעיני כל לילה לפני שינה. היא מחפשת דירה להשכיר כדי שתוכל לגור בה איתו, היא חושבת איך היא תשמח להגיד כן כשהוא יציאה לה להתמסד. כאילו החיים שלה כבר כל כך רחוקים ממני שאפילו לא אכפת לה ממני ומהסבל שלי. היא מרוכזת באושר שלה, בחיים שלה... חיים שלה. איך החיים האלו נהיו החיים שלה ולא החיים שלנו? עברה יותר משנה ואני מרגיש כאילו רבנו לפני חודש ועוד כמה ימים היא תתקשר ותגיד לי כמה היא אוהבת אותי ושהיא מוכנה לסלוח על הכל רק שנחזור.
אבל מהר מאוד אני מבין שזה לא יקרה לעולם, שהגלקסיות שלנו מזמן התרחקו, והמסלול שלה בחיים לא יתנגש במסלול שלי. הרסתי קשר כל כך חזק ועמוק, לא הצלחתי לשמור על היחסים האלו, נתתי לה לברוח ולשכוח ממני.
עכשיו אין לי הרבה אפשרויות, הרי אני בחור חכם, אני מכיר את החיים האלו. אני יודע שבסופו של דבר אני אתאהב במישהי אחרת, אני אמצא את האחת שתאהב אותי ותרצה לתת לי כל דקה מחייה. אני רק צריך להפנים את זה ולהתחיל להאמין שלא נועדנו להיות ביחד, שהיא ואני באותו משפט לא יכולים להתחבר לאנחנו. ניסיתי עם כל כך הרבה בחורות, פגעתי בדרך בכמה מהן לא בכוונה. חשבתי שאני אצליח להתאהב, אבל כנראה שהדלתות שפתחתי לא הובילו לחדר שאני מחפש. עם הנסיון שלי יש לי את המפתח האוניברסלי, נשאר רק למצוא את הדלת הנכונה.
אני נמשך מאוד בהתחלה, לפעמים אני אפילו בטוח שמצאתי. אז איך בטווח כל כך קצר של שבוע שבועיים אני מבין שזה לא זה? איך אפשר לא להשוות מישהי לשלמות שאתה מכיר? איך אפשר לפתוח דף חדש ולהגיד - הנה אני מכיר מישהי חדשה ואני אתייחס אליה כאל היא ולא כאל תחליף לאהבת אמת שהכרתי כל חיי? הרי "אל תשווה" זה סתם מילים! אי אפשר באמת לא לראות את הפלוסים ואת המינוסים. ומה קורה כשאתה משווה למישהי שגם התכונות השליליות שלה נראות לך חיוביות? אפשר לצאת מהסרט הזה?
אני יודע כל כך הרבה על יחסים ועל התנהגות בקשר, על אהבה ורגשות..שאני יכול לעשות דוקטורט ביחסים. אני עוזר לכל החברים שנתקלים בבעיה עם בת הזוג, אני יודע איך הוא צריך להגיב כדי שהיא תגיב בצורה הרצויה. אז למה אני לא מצליח לפתור את הבעיה של עצמי?! אני הרי יודע מה אני צריך לעשות!! אני צריך להפסיק לחשוב עליה ולא לראות אותה בכל מקום, צריך להפסיק לבאס את עצמי עם מוזיקה שמזכירה לי אותה, צריך להיפתח לדברים חדשים, להיות עם בנות אחרות שישכיחו אותה... אני יודע את כל זה ואני לא מצליח ליישם את זה במציאות. תיאורתית - אני הולך לשכוח אותה בסופו של דבר ולהתאהב במישהי הרבה יותר טובה ממנה, לאהוב אותה יותר מכל דבר אחר ולהיות נאהב. מעשית - אני לא מבין איך אני משיג את זה ואיך זה הולך לקרות. עברה שנה !! זה מלא זמן !! זה אמור לעבור כבר, למה אני תקוע ולא מצליח לצאת מזה? למה כשאני רואה כוכב נופל הדבר הראשון שעולה לי לראש בתור משאלה זה לבקש שהיא תאהב אותי ותהיה איתי?! למה בסיטואציה השטותית הזאת, שאני לא באמת מאמין בה ובהבאת משאלות, אני לא מבקש להתאהב במישהי ולשכוח את העבר?
להתעורר לבד, להתקלח, להתלבש, להתארגן לעבודה, לנסוע חצי שעה באוטו.... וכל הזמן הזה, בכל בוקר, להרגיש לבד.
לפעמים אני חושב שעדיף להתעורר עם מישהי שאני לא אוהב, להתבאס שהתעוררתי לצידה, לרצות לקחת אותה מהר הביתה ולא לראות אותה כמה ימים.. על להתעורר לבד ולהבין שאני שוב, כמו בבוקר לפני, התעוררתי לבד, ריק, וממורמר.
לילה טוב, לילה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: