היי....
היום בבוקר שמעתי פעם הראשונה את השיר "בדד" שסינרגיה ביצעו.... זה כל כך חדר {ולא תרתי משמע..} לנשמתי..
לא הייתי מודעת למילים היפות שטמונות בשיר הזה...
היום קמתי עם הרגשה מגעילה כזו... אני לא יודעת אולי המזג האוויר שהופך אט אט לקודר.. ועושה אותי אולי קודרת...
לקום בבוקר עם תחושת בדידות ..{וזה לא שאין לי חברים חברות וכו'..} פשוט התחושה פשוט להכיר כבר את המישהו הנכסף הזה... "הרוקיסט על המכונית הלבנה.." {קצת שיניתי... אבל זה מתאים לי יותר... כי סוסים ואבירים אף פעם לא עשו לי טוב..}
אף פעם זה לא הפריע לי... שעדיין לא מצאתי את הנכסף בשבילי אבל עכשיו... כשאני מגלה שכולם מסביבי כבר לא כל כך לבד.
זה עושה לי תחושת החמצה... זה גורם לי לחשוב... למה לי אין? {ולא אני לא מקנאה או משהו..} פשוט זה תמיד מעלה לי תהיות.הרי יש את האמונה שלכל סיר יש את המכסה שלו.. האם פגשתי כבר את הנפש התאומה? והחמצתי אותו ... בלי להשים לב....האם הוא באמת יופיע?! למה הכל כל כך מסובך?. -..ואולי אני מתנהגת לא בסדר... אולי הבעיה היא בי... -תמיד כל בן שהכרתי תמיד ראה בי ידידה.. ותמיד מתייעצים איתי לגביי בנות אחרות .אז אולי זה בגלל החוסר רצינות שבי?! {לפעמים כל כך נמאס לי להיות המישהי שמצחיקה את כולם! אני רוצה להיות רצינית! שייקחו אותי ברצינות!}....
זה מזכיר לי משהו שקרה לי לפני שבוע... שליח פיצה שהביא פיצה לבסיס צבאי .. קלט שאני יושבת באוטו{ושמעת לי שירים של "אלטר ברידג'" להנאתי} ומחכה לידיד שלי... אז הוא בא .. ישר עניתי לו בתקיפות .."לא הזמנו פיצה לילה טוב.." ושוב הוא הקיש על החלון.... "סליחה אני יכול את הטלפון שלך?"
אז התגובה היחידה שעלתה לי לראש.."מה אדוני אתה על סמים?-אתה רוצה טלפון ממני?"
הוא צחק... ואחר כך... התרגל לכך שאני אשעשע אותו בשעה קבועה! {שתדרוס אותו אלפקה אמן סלע!} זה כל כך לא פאייר! -כל בת באשר היא חולמת על מיסטר רייט שיגיע... אבל השאלה האם זו בקשה כל כך מוגזמת??
טוב די לדברים עצובים... לדברים שמחים יותר,הופעה המיוחלת של "סינרגיה" שתערך בעזרת השם עוד שבוע וחצי בערך... אני כל כך מחכה לזה!!! לראות את הופמן וגפן.. ותחושת הקלילות והנאה שמתלווה לזה.
יווו כבר סופ"ש .. אני לא מאמינה השבוע עבר כל כך מהר.. אז תהנו בסופ"ש ותעשו חיים...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
