פתחתי את השנה החדשה בצורה הכי טובה שיכולה להיות. כל תקווה שתליתי במעבר הזה שעשיתי התגשמה ואפילו הכפילה את עצמה.
הדרך הזאת שעשיתי הוכיחה את עצמה מעל לכל ציפיה אפשרית. יש לי מקום עבודה ממש טוב, אני מוקף אנשים מדהימים וכל הזמן מכיר עוד ועוד, יש לי בן זוג והדבר הכי גדול שקרה בחודש האחרון זה שאני כרגע יושב בבית הפרטי שלי, על המיטה שלי וכותב את הפוסט הזה.
לקח לי קצת זמן לעקל את כל מה שקרה איתי בזמן האחרון, כל המעבר הזה וכל החדש הזה. החופש הבלתי נגמר והאפשרויות שנפתחו בפני ועם כל זה באה גם כל האחריות הגדולה הזאת.
אין ספק שכל אחד עושה הימורים כאלה או אחרים בחיים שלו ולוקח קצת סיכונים, לא טריוויאלי בכלל לעזוב את כל מה שיש לך ולהתחיל הכל מחדש ואני עשיתי את זה וזה פשוט השתלם.
אני נמצא כרגע במקום ממש גבוהה בחיים שלי, במקום של טוב ושלמות והרבה שמחה.
אני אסיר תודה על כל הדברים האלה שפשוט גורמים לי לעלות למעלה עוד ועוד.
איכשהו זה מרגיש גם קצת כמו ארץ חדשה ומוזרה, כל תרבות המרכז הזאת פה שונה לחלוטין מהתפיסה שלי. אני יכול להשיג הכל כאן ועכשיו. אם בא לי לצאת לרקוד קצת אני יכול לצאת למועדון ממש קרוב ואם בא לי לשתות אני יכול לצאת לפאב קרוב ולהזמין מונית בלי לקחת משכנתא.
אני יכול לצאת ולטייל במרכז העיר ולראות כל חנות שרק אבחר והכל ברחוב אחד, לעצור לרגע ולקנות לעצמי פריי שיק ולשבת באיזה ספסל בגן העיר.
זה מרגיש לי כמו פעם, כשאבא שלי היה לוקח אותי לחנות צעצועים ענקית ואומר לי תבחר משהו, בכל פעם כשהייתי מוצא משהו שממש אהבתי הייתי צריך רק מבט אחד לשורה הבאה של המדפים כדי לזרוק אותו ולהבין שבא לי משהו אחר. וככה זה גם פה, כל אפשרויות הבחירה האלה פתוחות בפני ואני רק צריך לבחור. איפה לאכול ומאיפה לקנות, לאן ללכת ולאיפה לפנות. כל מקום מחביא בתוכו קסם אחר.
וזה מרגיש אחרת להסתובב פה ברחוב, ממש כמו חלום כזה שעושה לי טוב, איכשהו תמיד נמתח לי חיוך ענק על הפנים כשאני מסתובב פה, אפילו פה בשכונה שאני גר בה, מספיק רק ללכת בין הבתים ולראות שכל אחד מהם מורכב ובנוי אחרת, מכל אחד מהם באים קולות וריחות שונים וזה אולי נשמע כאילו באתי מאיזה כפר נידח אבל בוא נודה באמת, נצרת עילית היא לא באמת עיר.
אפילו הגיי-דר שלי התחיל לעבוד שעות נוספות והוא בתקופת עדכונים ושדרוגים מתמדת. כל כך כיף להסתובב ולראות עוד הומואים סביבי. לא להרגיש כל הזמן היחיד באזור או לפחות זה שיכול להצהיר על זה ברבים.
ואני יכול לראות פה זוג גברים מחזיקים ידיים ברחוב ופשוט להרגיש שזה הכי בסדר שיש. שלא אני זה שדורש יותר מידי והולך נגד כולם.
בזמן האחרון אני שוקל להתחיל ללכת לקבוצת איגי בתל אביב, המגוון כל כך גדול פה וסוף סוף יש קבוצות גם לגילי.
את הקבוצה של עפולה נורא אהבתי אבל אפשר לומר שאחרי המדריכים אני הייתי הכי גדול וזה קצת מוזר. בסופו של דבר כל אחד מחפש את שכבת הגיל של, אלה שיתאימו בדיוק למקום שהוא נמצא בו היום והקבוצה בתל אביב מתאימה בדיוק למה שאני מחפש.
בכל בוקר כשאני קם אני פוקח עיניים ומחייך חיוך ענק כי כיף לי לקום במיטה המפנקת והכיפית הזאת. בכל פעם אני מוצא את עצמי ישן באלכסון על כל המיטה עטוף בפוך זוגי ואיך אור השמש נכנס לאט ומלטף לי את הפנים ופשוט בא לי להישאר שם כל היום. אבל אחרי שאני כבר מקים את עצמי משם אני שם לעצמי דיסק נחמד שאני אוהב, כזה שכיף לפתוח איתו את הבוקר באייפוד ומתחיל להתארגן ואיך הכל מסודר בדיוק כמו שאני רוצה.
כל רהיט ורהיט, משחת השיניים בדיוק איפה שאני אוהב ואף אחד לא יזיז לי אותה משם. כמה שזה כיף לשבת בבוקר עם כוס נס ועוגיות ולהתחיל ככה את הבוקר. הצצה קטנה לפייסבוק ולמשרד.
התופסת הכי נחמדה בתקופה האחרונה הגיעה דווקא מהכיוון הכי לא צפוי, אחרי שסגרתי את האטרף שלי והחלטתי שאני מפסיק לחפש בן זוג באופן אובססיבי ומטריף בן דוד שלי החליט שהוא מכיר לי מישהו והביא לי מספק טלפון של חבר.
אחרי כמה ימים שלקח לי ליזום שיחה החלטתי שאני עושה את זה ומשם הכל מתגלגל בדרך הרגילה, קצת טלפונים, פגישה ואתמול זה חצה קו שהרבה זמן לא נחצה והפך רשמי ומוגדר מצד שנינו. אפילו את אישור החברים הוא עבר.
אולי דווקא בגלל שהפסקתי לחפש זה מצא אותי אבל אני כבר לא מפתלא שדברים טובים קורים.
אני חושב שסוף סוף הגעתי למצב שאני קוטף את הפירות שגידלתי ועמלתי עליהם כל כך הרבה בכל תחום בחיים שלי. כל השלוש שנים העמוסות האלה של הצבא הביאו אותי למקום שיא שרק נשבר שוב ושוב והופך להיות הפסגה החדשה שלי.
ופשוט טוב לי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
