יש משהו באוויר הזה בצפון, משהו שמרגיע אותי כל פעם מחדש. איכשהו אני אוגר את כל העצבים והלחצים של כל השבוע וכאשני חוזר להורים שלי אני מרגיש את כל הלחץ הזה משתחרר בבת אחת עוד בנסיעה הביתה.
אפילו מהנסיעות האלה התחלתי להנות קצת, זה מרגיש מיוחד לפעמיים אני אפילו מחכה לזה. הנסיעה הזאת חזרה למקום שגרתי בו כל כך הרבה זמן כל הדרכים המוכרות והנופים הירוקים הכל הופך את זה למשהו אחר.
אומרים שרק כשעוזבים את הצפון מתחילים להעריך אותו וזה באמת ככה, אני חושב שכל השקט הזה והמעט שיש כאן הופך את זה לכל כך מיוחד.
בזמן האחרון אני מרגיש קצת פחות צורך בכתיבה, אולי כי אני משתייך לסוג הכותבים שכותבים הכי טוב כשרע להם והם נמצאים במקומות חשוכים מעט וכרע אני נמצא בהחלט במקום טוב בחיים שלי אבל זה עדיין לא יגרום לי לעזוב את המקום הזה.
לא סתם אומרים שהכתיבה משחררת היא באמת כזאת, איכשהו תמיד אני מוצא את עצמי נושם לרווחה אחרי שאני מסיים לכתוב פה משהו. לא סתם הבלוג שלי הפך חלק בלתי נפרד מהחיים שלי ואולי גם של אלה שסובבים אותי.
יש פה המון דברים שאני לא מצליח לספר ולשתף אחרים בשיחה רגילה ופה הם יכולים להציץ כמעט לחלוטין לחיים שלי.
איפשהו עם כל הטוב הזה שעוטף אותי בחודשיים האחרונים עדיין אני מוצא את עצמי ער בלילות עם מחשבות שמנקרות בראש.
הלבד הזה שרק הולך וגדל הופך לריק ענק כזה שלא משנה כמה טוב יכניסו לי לשם ולא משנה כמה יאהבו אותי מסביב הוא ישאר שם תמיד כי חברים מדהימים כמה שיהיו לא יכולים למלא לי את המיטה בלילה.
בנוסף מאז שעברתי לגור לבד אני מוצא את עצמי מתעורר מכל מיני סיוטים מוזרים ומפחידים. זה אומנם מרגיש קצת ילדותי יום אחרי אבל באותו רגע זה גורם לי להיכנס מתחת לפוך ולהישאר עם האור דולק עד שהנשימה שלי תוסדר. פעם אחת אפילו צעקתי מרוב פחד.
ספורות הפעמיים שאני זוכר חלומות שלי והנה לאחרונה חלומות רעים, טובים או סתם מבלבלים תוקפים אותי כמעט כל לילה ומפריעים לי לישון.
החלום שהפך אותי לגמריי באותו לילה היה כשחלמתי על הבן זוג הראשון שלי. איכשהו בזמן האחרון גיליתי שהוא מאוד קרוב אלי פיזית ומשהו שם הדליק אצלי ניצוץ שכבה כבר מזמן.
בחלום אנחנו נפגשים ומדברים קצת, באיזשהו שלב הוא אומר שהוא לא יכול לבקש ממני לחכות לו חצי שנה ואני אומר לו בחצי חיוך עם דמעות בעיניים שחיכיתי לו 5 שנים אז מה זה חצי שנה. התנשקנו והתעוררתי.
כמה ימים אחרי זה באמת גיליתי שהוא עומד לטוס לקצת יותר מחצי שנה.
אני לא בטוח מה זה אמור להגיד ובכלל מה לעשות עם זה. אני לא בטוח אם אפישהו הפסקתי לאהוב אותו לגמריי גם אחרי 5 שנים שזה נגמר ולא דיברנו בכלל.
חלומות יכולים להיות נורא מבלבלים אבל אולי זה רומז לעשות משהו אם מה שיש לי. לא סתם חולמים חלום נבואי כלשהו.
ובכלל אני חושב שאני צריך לסיים את הפרק הזה בחיים שלי לטוב או לרע אבל לסיים אותו לגמריי. קשה לי שכל פעם משהו מדליק את החדר החשוך הזה בלב שלי.
אני מרגיש שבגלל שהוא נמצא כל הזמן ברקע בכל פעם אני לא מצליח להתקדם ולמצוא לעצמי בן זוג. הסתכלתי קצת על עצמי לאחרונה וראיתי שבכל מקום אני חוסם את עצמי להתחלות חדשות. באחת המסיבות אפילו ראיתי כמה אנשים שהסתכלו עלי וכנראה חיכו לאיזה פידבאק חזרה וכל מה שהם קיבלו זה את הגב שלי.
וגם כשאני מתחיל קשר מכל סוג שהוא אני מוצא את עצמי משווה אותו לאקס המיתולגי הזה, כל מה שהוא עושה ובכלל את ההרגשה הזאת והרי זאת השוואה מטופשת כי אף אחד לא יהיה הוא. אף אחד לא יוכל להשתוות למה שהוא היה ויהיה, לכל הדברים ההם שהוא עשה בשבילי ובכלל כל הקסם הזה שהיה בתקופה הזאת.
במקום לתת למישהו חדש להיות מה שהוא היה בשבילי אני דוחה אותם על הסף.
חייב לסיים את הפרק הזה בחיים שלי וזהו.
I have to go, I have to go, I have to go "
And leave you alone
But always know, always know, always know
That I love you so, I love you so, oh.
" I love you so
בכלל נמאס לי מכל הרוחות האלה שפתאום באות אלי לחיים חזרה, כל מיני אנשים שונים מתקופות כאלה ואחרות בחיים שלי נזכרים בקיומי ובאים לדבר או פוגשים אותי בדרכים כאלה ואחרות.
זה הופך נורא מעיק ומטריד ובכלל לגלות שהאקס שלי משרת שתי קומות מעלי זה מוזר בהחלט.
שיניחו לי כולם וזהו.
אני צריך משהו חדש ופשוט, בלי משחקים ויותר מדיי כאבי ראש רק זוגיות טובה ובריאה.
ביום חמישי האחרון השתכרתי בפעם הראשונה בחיים שלי, אולי זה נשמע קצת הזוי שמישהו בן 21 לא השתכר עד עכשיו אבל זאת המציאות ובכלל יש לי מלא חסכים כאלה ואחרים בחייםש לי שאנשים עברו בגילאים מוקדמים בהרבה.
מוזר איך אלכוהול גורם לגוף שלך לתפקד בקושי. הכל הסתובב לי ובוקשי הצלחתי לעמוד על הרגליים. בהתחלה זה היה משעשע אבל אחרי כמה דקות כאלה זה כבר ממש לא היה ככה.
אני לא בטוח מה אנשים מוצאים באלכוהול ולמה לעשות לעצמם את זה אבל אני לא עושה את זה לעצמי יותר.
אחרי שהראש שלי כבר הפסיק להתוסבב עזבו את הפאב והלכנו לשבת קצת בים.
תמיד אני מוצא שם שקט וגם הפעם הוא לא איכזב.
כשכל תל אביב מאחורי ומלפני פיסת אדמה קטנה ואחרי הים, ישבתי עם חברה ממש טובה שלי ודיברנו כמו שהרבה זמן לא דיברנו. שיחה כזאת משוחררת וחופשיה שאפילו התמקדה רק בי. וזה עשה לי טוב השקט הזה והרוח הקרה מהים, המלח הזה שנכנס לי קצת לאף ובעיקר היא.
הכניסו לי שני פרויקטים לעשות במשרד ואני חושב שזה טוב לי כל ההתעסקות הזאת במשהו, קצת נמאס לי להיות מבוזבז. אין ספק שהמרפסת עם הנוף המדהים של תל אביב עושה לי טוב אבל בסוף אני עוד אתקרר מרוב שאני יושב שם.
הקריה עושה לי רק טוב. כל האנשים האלה ובכלל הריחוק הזה מכל מה שאני מכיר ויודע רק תורם לזה. אני לא צריך לתת דין וחשבון לאף אחד ולא חייב למסגר את עצמי כדי שאנשים שאני מכיר לא ירימו גבה או יתהו איך זה שהשתנתי כל כך.
איפשהו אני מרגיש הרבה יותר משוחרר להיות שם ובאמת להיות לגמריי אני.
והחורף הזה טוב לי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
