סיפור האהבה שלי עם העיר תל אביב מתחיל בזמן מלחמת לבנון השנייה. אחרי כמה שבועות, כשהטילים הגיעו מספיק קרוב לבית שלנו החליטו ההורים שלי שצריך להתאוורר קצת ולצאת. ארזנו תיקים ונסענו לאחותי במרכז.
מאז ועד היום בכל פעם כשאני בתל אביב אני מרגיש אחרת. שונה מעט.
איכשהו זה מרגיש גם קצת כמו ארץ חדשה ומוזרה, כל תרבות המרכז הזאת פה שונה לחלוטין מהתפיסה שלי. אני יכול להשיג הכל כאן ועכשיו. אם בא לי לצאת לרקוד קצת אני יכול לצאת למועדון ממש קרוב ואם בא לי לשתות אני יכול לצאת לפאב קרוב ולהזמין מונית בלי לקחת משכנתא.
אני יכול לצאת ולטייל במרכז העיר ולראות כל חנות שרק אבחר והכל ברחוב אחד, לעצור לרגע ולקנות לעצמי פריי שיק ולשבת באיזה ספסל בגן העיר.
זה מרגיש לי כמו פעם, כשאבא שלי היה לוקח אותי לחנות צעצועים ענקית ואומר לי תבחר משהו, בכל פעם כשהייתי מוצא משהו שממש אהבתי הייתי צריך רק מבט אחד לשורה הבאה של המדפים כדי לזרוק אותו ולהבין שבא לי משהו אחר. וככה זה גם פה, כל אפשרויות הבחירה האלה פתוחות בפני ואני רק צריך לבחור. איפה לאכול ומאיפה לקנות, לאן ללכת ולאיפה לפנות. כל מקום מחביא בתוכו קסם אחר.
וזה מרגיש אחרת להסתובב פה ברחוב, ממש כמו חלום כזה שעושה לי טוב, איכשהו תמיד נמתח לי חיוך ענק על הפנים כשאני מסתובב פה, אפילו פה בשכונה שאני גר בה, מספיק רק ללכת בין הבתים ולראות שכל אחד מהם מורכב ובנוי אחרת, מכל אחד מהם באים קולות וריחות שונים וזה אולי נשמע כאילו באתי מאיזה כפר נידח אבל בוא נודה באמת, נצרת עילית היא לא באמת עיר.
תל אביב שונה בלילה ואולי גם קצת מפחידה. כמו חיות טרף שעורבות רק בלילה הם יוצאים אחד אחד, כל אחד עם השגעונות והשריטות שלו החוצה אל הרחובות הומי האדם ומשתלבים בהם.
כמו חלק מהמדרכה המלוכלכת או מהקירות מלאי השתן, כמו קרן אור מתוך מנורה של בית קפה לילי, סתם רעש מקיוסק מלא או אפילו חלק מהתנועה שלא פוסקת לעולם באיילון.
הם תמיד שם אבל רק בלילות, מחכים.
נכנס למועדון וכל מיני מבטים מלאי רעיונות שונים ומשונים כשאני עובר ובתוך כל ההמולה הזאת העיניים שלי פוגשות מבטים אחרים ופה ושם העיניים שלי נתקלות במישהו, לאו דווקא היפה ביותר אלא סתם מישהו עם מבט מעניין או חיוך זדוני.
וילד שיכור, פשוט ילד, מה הוא עושה שם בכלל. כמה שהעיניים שלו ריקות וכבויות, מחפש לו שם קצת מגע מכל סוג שהוא והאלכוהול כבר לא נותן לו להרגיש כלום.
האיש המבוגר ההוא עם הפנים המקומטות, סימני עייפות של החיים. מראה על הדרך הארוכה שהחיים האלה העבירו את הגוף שלו או אולי הוא העביר את עצמו והוא עוד לא מצא את עצמו. מחפש טרף קל לילה יודע שבבוקר הוא מימלא לא ישאר אז למה שיטרח בכלל.
הנער ההוא שלא ממש יודע מה הוא רוצה מעצמו עדיין אבל כל מי שהוא פוגש כבר יודע בדיוק מה הוא צריך כאילו קרא את הוראות השימוש לפני.
ואותו אחד שבכלל יש לו משפחה בבית והוא יוצא קצת כדי לטעום מהחיים האלה שאין לו, אולי מבחירה אולי כי החיים הובילו אותו לשם.
וכולם שם תחת גג אחד, כל אחד עם המסיכה והסיפור של עצמו. לחלקם סיפורים אמיתיים וחלקם בדויים ומנותקים אבל כולם שם יחד והמוזיקה הזאת שלעולם לא מספיקה גם בשעות הבוקר המוקדמות כי זה מה שמחבר אותם ונתן להם כוח להתמודד ביום שלמחרת עם עצמם ועם השאר.
תוך כדי טיול קטן ברחובות העיר אני מוצא את השקט הזה שבי, מרגיש את המזגן שבורח החוצה לרחוב מחנות ששכחו לסגור בה את הדלת, מרגיש טיפות קטנות וקרות של מים שנוטפות מהמזגנים שבבתים ישיר על הראש שלי וכמעט נדרס על ידי רוכבת אופניים בינונית שלא ממש יודעת לתמרן בין כל האנשים.
אבל אולי הדבר שאני הכי אוהב בתל אביב זה השבועות שלפני מצעד הגאווה. אני חייב להודות שעוד לא הייתי באחד כזה למרות שאני כבר דיי הרבה זמן מתקרב בצעדי ענק לתוך הקהילה.
אני אוהב את הדגלים האלה שנתלים על כל אחד מעמודי החשמל והתאורה בעיר, איכשהו לא משנה איפה תהיה על הציר בקהילה תרגיש שייך, ממש כמו כל חמשת הצבעים שמאחדים כל אחד ואחד מאיתנו תחת אותה כנף.
הסתובבתי עם חיוך ענק על הפנים שהנה אני פה ואף אחד לא יכול לפגוע בי בשום צורה. ממש כאילו חזרתי הביתה, לבית המוגן והמבוצר שלי. והנה הפינה שלי שם ואף אחד לא יכול לקחת אותה ממני.
איכשהו בחצי השנה האחרונה הרגשתי קצת כאילו חזרתי לארון. חיי עם הפחד הזה ומסתיר מאנשים מי אני. אני אומנם לא מצהיר על עצמי בראשי חוצות אבל אני גם לא מרסן את עצמי ומתאפק להגיד דברים כאלה ואחרים.
אני רוצה לצעוד. אני רוצה להרגיש חלק מכולם, להרגיש חופשי כי זאת המדינה שלי ואני צריך להרגיש בה הכי בטוח שאני יכול. ואולי כל המצעד הזה גם גורם לי להתחסן מכל מיני הערות של אנשים חשוכים סביבי.
ואולי סוף סוף בשנה הבאה אני אצעד כמו כל שאר האנשים אבל רק אולי כי מי יודע מה יצוץ ביוני בשנה הבאה ואיפה אהיה.
ובכל צעד שאני עושה בעיר הזאת אני מרגיש שאני מגלה ארץ חדשה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
