הלוחש לכבשים

כן זה קרה לי שוב, שוב יש חור קטן של חודש בארכיון הארוך של הבלוג. אני באמת משתדל שזה לא יקרה, גם כי אני באמת אוהב את הבלוג ולא רוצה לאבד אותו וגם כי זה יוצר איזשהו רצף מיוחד כזה כשעוברים על זה אבל אני מניח שגם זה קורה מדי פעם. בכלל אני מאוד משתדל להעלות את תדירות העדכונים ללפחות פעמיים בחודש אבל לא באמת מצליח לי אולי בגלל חוסר שינויים או שאולי הכתביה קצת ברחה לי.

החדשות המרעישות הן ההתקדמות שאני עושה במכינה, הרעיונות שלי הופכים טובים יותר ובכלל אני מרגיש עוד יותר טוב עם כל עבודה שאני מגיש ועושה, הפרזנטציות נהיו חלק שגרתי בחיים שלי והחשש לדבר מול אנשים נעלם כמעט לגמרי מהחיים שלי. הביטחון העצמי הזה שקיבלתי במשך התקופה האחרונה ואולי בעיקר בגלל הבעודה שלי עם מכירות והמון אנשים שאני עומד מול יום יום עושה את העבודה שלהם לבד. פתאום אין לי כבר כל כך בעיה למצוא נושאי שיחה עם אנשים או בכלל לדבר איתם ולשתף בלי בעיה.

עולות בי שאלות לגבי העתיד ולגבי האם זה באמת המקצוע שאני צריך ללמוד, איכשהו לא משנה כמה בטוח אני אהיה בעצמי עדיין יש אנשים שמעלים שאלות קטנות שגורמות לי לתהות. העתיד לא מזהיר, משכורת עתק לא תהיה בקרוב והלימודים עצמם מפרחים ומעייפים אבל עדיין למרות הכל אני רואה את עצמי לומד את זה וגם עוסק בזה אחרי זה שזה לא דבר טריוואלי בכלל בהתחשב בעובדה שהרבה מאוד אנשים עושים תואר רק לשם התואר. לדעתי זה קצת בזבוז זמן, אנרגיה וכסף לעשות תואר שהוא סתם בשביל הרזומה, אולי בכלל עדיף לעשות לימודי תעודה בנושא מסוים וככה להתמקצע יותר.

הדרך לשם ארוכה, ארוכה מאוד אפילו אבל אני לא מאבד תקווה וממשיך להתקדם לשם למרות הקושי, צעד צעד לא משנה מה יקרה בדרך.

אמא שלי חגגה 60 החודש, עשינו לה מסיבה עם כל המשפחה והחברים באיזו מסעדה והיא נורא התרגשה, אפילו אני התרגשתי בשבילה. ככה כולם יחד חוגגים רק בשבילה, אין ספק שמגיע לה אחרי כל השנים האלה שהיא סבלה מהסרטן הארור ובכלל מכל החיים הקשים האלה שהיו לה ולאבא שלי עם כל ההתמודדות הזאת של החיים. מגיע לה עכשיו לשבת ולהנות מהחיים שלה. נזכרתי ברגע שהיא שכבה בבית חולים ואמרו לנו שהיא חולה, איך באותו רגע הדבר היחיד שעבר לי בראש זה שאני הולך לאבד את אמא שלי. שלא הספקתי לעשות איתי כל כך הרבה דברים ושהיא לא רתאה שום דבר מהחיים שלי,  המבט הזה בעינייםש לה באותו רגע כיבה בי משהו בפנים. כל כך כעסתי על אלוהים שהאמנו בו בעיניים עצומות לאורך כל הדרך שנותן לאמא שלי לסבול ככה.  מאז ואולי גם עד היום יש לי יחסי אהבה ושנאה איתו ועם הדת אני לא יודע עם שנאה זה המונח המדויק אבל הרבה שאלות שצצו בי וחורים ענקים באמונה שנפערו בי.

למרות כל מה שעברנו בשנים האחרונות אמא שלי בריאה עכשיו ובאמת נהנת מהחיים שלה. הגישה שלה לחיים השתנתה ורואים שהיא אסירת תודה להיות פה, כל היחס שלה לדברים השתנה והיא הרבה יותר פתוחה לדברים שחרגו מהתפיסה שלה לפני. אולי זה אחד הסימנים הכי גדולים בשבילי לספר להם כבר ולגמור עם זה.

אני רק רוצה שאמא שלי תחייה מספיק זמן לראות גם אותי גדל ומתבגר ובונה משפחה  שונה מעט ממה שהיא הורגלה ותעזור לי עם הילדים. רק את זה.

התחלנו פרויקט חדש בעבודה שלדעתי יעזור להרבה אנשים בארץ להבין טוב יותר את מוצרי אפל ואיך להשתמש בהם ולהפיק את המירב, רוב האנשים כל כך עצלנים שלצאת מהבית להדרכה מסודרת זה הרבה יותר קשה מאשר לבוא בשבת בערב לסינמה סיטי בראשון לציון, למצוא חניה כשממש אין ובנוסף לבוא ולבכות שהם לא מבינים שום דבר מהחיים שלהם כשכל מה שהם צריכים לעשות זה רק לקרוא מה שכתוב להם. אבל אם זה יעשה חיים קלים לאנשים אחרים אני מוכן לקחת בזה חלק.

אני מקווה שמפה הדרך שלי לקידום כלשהו לפחות בשכר יהיה מהותי יותר כי בקצב הזה, אם כמה שאני אוהב את העבודה שלי אני אצטרך למצוא אחת אחרת עם שכר גבוה יותר.

בתקווה שאצליח להעלות את תדירות העדכונים ולהמשיך להיות בסביבת הבלוג לעוד הרבה זמן ושלא יהיו בו חורים נוספים.