עוד מעגל נסגר. החודש האחרון היה קצת מוזר, אפילו מאוד. כל העומס המטורף בעבודה, המבחנים לויצו, המילואים, הטילים. הכל בא באותו חודש בדיוק והכל מתערבב לו אחד בשני.
אז זהו אני לא מאמין אבל שנתיים של הכנות, כאבי ראש, בכי, עצבים, חוסר מעש, ויתורים ועוד אין ספור דברים הגיעו לסיומן. אני בעצמי עוד לא מעקל את זה אבל זהו התקבלתי. אני מתחיל באוקטובר להיות תלמיד מן המניין וזהו. בלי עוד תנאים, בלי עוד דרכים ארוכות פשוט מתחיל ללמוד.
כן אין ספק שכל מי שהכיר אותי בכל התקופות האחרונות של החיים ידע בדיוק מה אני רוצה, למרות כל הקושי והכל הלכתי עד הסוף וניצחתי פשוט ניצחתי את הכל.
מספיק היה לראות את התגובות לסטטוס בפייסבוק, מדהים איך כולם בלי יוצא מן הכלל זכרו וידעו שסוף סוף זה הגיע. מהצבא, מהפסיכומטרי הראשון והשני, מהמכינה, מהפסיכומטרי השלישי, מהעבודה, אפילו מהאסדה. כולם פשוט שמחו שהגעתי לנקודה הזאת שייחלתי לה במשך שנים.
המילואים מזכירים לי קצת את התקופה של הסדיר, קצת קשה, קצת מוזר, קצת מרגיש לא שייך אבל למזלי הביאו כמה אנשים מהסדיר שלי וזה דווקא עושה לי טוב. מעלה הרבה זיכרונות טובים ורגעים שלא משנה כמה רע היה תמיד מוצאים בהם את הטוב.
מעבר לזה, אני רק רוצה לאחל שלכולנו יהיו ימים שקטים יותר.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
