טוב אז היום ה-29...
ה-29??????????????????????????????????!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!11
אני לא מאמינה!!
ביום ראשון אני מתחילה תיכון...
קר לחשוב שעוד שנה שעברה רציתי להפטר מכל כך הרבה ילדים ועכשיו אני רוצה להישאר עם אותם ילדים ואותם עיצבונים עוד שנה לפחות...
ואי איך החיים עפיים...טירווףףףףףףףףףףףףף
לא תספיקו למצמץ וכבר ילד ימשוך לך בשיער לא כי הוא אוהב אותך אלא כי הוא בן שנה ואת אמא שלו ולאמא יש שיער יפה וארוך : )
אולי הסמיילי שמח אבל אני בתוך תוכי בחרדות..
חרדות מוזרות כאלה שמתבטאות בדיכאונות ומצב רוח רע..
באי תיאבון ודברים כאלה...
נשמע גרוע נכון??כי זה באמת ככה...
מה לעשות אני ילדה רגישה ואני צריכה חברות וחבר אוהב שיחזיקו אותי חזק ולא יתנו לי ליפול...
הייתי היום בתיכון בשיחה עם המחנכת..
זה כזה שיחות אישיות של 10 דקות שמחכים לזה שעתיים עם כל תלמיד..
זה נחמד..
המחנכת נחמדה..
הבנות שבשכבה נחמדות...
הבנים בחלקם גם חמודים..
לפחות אלה שראיתי מהצד שהם ניראים פסדר..
קיצר הכל טוב ורק אני בקושי הגעתי הביתה אחרי המפגש הזה עם דמעות פרפרים בבטן ורצון לקפוץ מהקומה ה-3..
למה?!כי ככה...
כי כזאת אני..
אמצאונאלית או איך שלא כותבים את זה..
הרגשות בתוכי מתערבבים..
הפחד ,השמחה ,ההתחלה החדשה שכלכך רציתי פתאום ניראת לי כמו תהום שאני אמות בסופו ואין אפחד שיציל אותי ממנו...
קיצר פחדים בעיקר..
ובעיקר פחדים שאני לא אמצא ילד להתאהב בו...
למרות שאני כלכך רוצה את זה..אחד חמוד כזה שיאהב אותי הרבה מאוד...........
טוב ..
אין יותר מה לומר.
אם אני אחזור חיה מה-2 בספטמבר אני אכתוב לכם ..
לבנתיים תודה שקראתם וביי...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
