Why can't we make this darkness feel like home

היא כל כך קטנה , כל כך תמימה .

היא זכתה לאהוב ולסבול,

אך עדיין לא זכתה להיות מאושרת.

היא יודעת ומאמינה שיבוא היום שהיא תהיה מאושרת ,

ביחד איתו , וביחד עם החברים שלה .

היא מאמינה בזה , היא מאמינה לכולם .

היא חושבת שהיא חיה בבועה , שתמנע ממנה כל רע .

זה לא נכון .

כל כך יפה מבפנים , כל כך תמימה ,

היא לא חשבה שככה זה יגמר .

היא לא חשבה שבאחד מן הימים ,

הבועה תתנפץ !

והיא תיפול , תרגיש רע ,

תרגיש כמו איזו מטומטמת תמימה .

והחברים שלה , ממשיכים ללכת .

להם ? לא אכפת .

והיא ממשיכה להיות באותו מקום ,

לזעוק לעזרה .

אבל אף אחד לא שומע .

לא החברים שלה , אפילו לא הוא .

ואיכשהו , בין כל הרע והקושי ,

היא מצליחה לקום .

לאסוף את כל השברים והדמעות שזלגו ,

וממשיכה ללכת .

לבד .

בלי הבועה שהגנה עליה ,

בלי החברים שלה ,

והכי גרוע . . .

בלעדיו .

תגיבו בבקשה ,

דעתכם חשובה לי מאד .