Why can't we make this darkness feel like home

יום חמיששי היה הכי כיף בארץ .

My Birthday (: !

בבצצפר היה סבבה ,

קקיבלתי מלא חיבוקים מיבגגני ומרון (: .

ופתאום היא נזככרה להרוס לי ת'יום .

" למה לא הזמנת אותי ? עשיתי לך מתנה ! "

בלה , בלה , בלה .

היא אף פפעם לא מתייחסת אליי , ועוד מצפה שאני אזמין אותה ליומוולדת שלי ..

חחח הצחיקה אותי .

רואה אותי כל יום בבצפר , לא מתייחסת . . .

אני כלום בשבילה .

אומרים לה שגם ככה אנחנו לא חברות מי יודע מה ,

והיא בתגובה " אבל חשבתי שאנחנו חברותת " .

יש לי משו לומר לך מותק ,

אנחנו כבר מזמן לא חברות !

תמיד מחפשת רחמים מכל חרא ,

את לא בוכה ועצובה כי רע לך ,

אלא כי את מחשפת רחמים !

ובסוף , איכשהו ריחמתי עליה ,

מסכנה שכמותה . . .

היא כל כך חיכתה ליומולדת שלי .

הזמנתי אותה ,

והיא בתגובה :

" שקרית , קמצנית , מגעילה ! " .

אז חמודה ,

מה היה הקטע בכל מה שאמרת ?

לגרום לי להתבאס היומוללדת שלי ?

ניסית , ולא הצלחתת (: .

הייתי הכי מאושרת שיש ביומולדת ששלי .

וטוב לדעת שיש אנשים שבאמת אוהבים אותי ,

לא כמוך , מעמידה פנים .

ות'אמתת ,

לא נראה לי מוזר שהשלמתי עם לאה ורבתי איתך ..

בכלל לא !

ללאה לפחות אכפת ממני ,

לא כמו לך .

סכסככנית .

ללאה התקשרתי במיוחד כדי להגיד לה לבוא ,

כי היה לי אכפת שהיא תבוא .

ולפחות במשהו אחד צדקת  ,

לא רציתי שתהיי ביומולדת שלי מההתחלה !

טוב שהבנת את זזה בלי שאני אגיד .

בערב ההלכנו לבאולינג ,

היה דפוק אבל קוררע ,
ממש נהננתי P-: .

לא חשבתי עליה בכלל ,

קיללתתי ת'ככדור ואת אמא שלו מליון פעעם D : .

אחר כך עלינו לקומה השניה ושיחחקנו במשחקקי וידאו .

ואז כשחחזרנו הבביתה ,

אני , לאה , רון , יבגני ואילן ..

מצאתי על המדדרכה שטר של 100 ש"ח .

ורון ביקש לקנות עם זה קוללה אבל לא נתתי לו D-: .

זה היה היומוללדת הכי טוב שישש .

לא נהנתתי ככה כבר מלא זזמן .

תודה לכל מי שהיה ונהנה איתי ביומוללדת שלי .

זה לא היה ככה בלעדייכם (: . 

ההתקופה הזאת , שבה הייתי חושבת עליו בלי הפסקה...

איכשהו מגיעה לסוף , ככה אני מרגישה .

בזמן האחרווון כבר הפסקתי לדבר עליו ,

ואפילו אם מזכירים ת'שם שלו אני לא מתרגשת .

אני לא חושבת עליו , כמעט ולא .

אני יודעת שכך או כך הייתי אמורה לשכוח אותו ,

אז עדייף כבר לא לחשוב יותר מידי עליו .

עכשיו אני מרגישה יותר טוב ,

אולי כל הקטע הזה של הלימודים עזר לי להתגבר עליו ,

או בכלל . . אולי רק חיבבתי אותו ועשיתי מזה סיפור .

הרגש הזה עדיין קיים , אבל במידה מועטה מאד .

ואיכשהו זה נותן הקלה כזאת ,

שאין על מה לחשוב , אין מה לדאוג .

רק עליי , על הלימודים , על הסביבה ,

זה הכל .

הזנחתי את עצמי בגללו ,

נהייתי מעצבנת וחססרת הומור ,

לא הייתי כזאת פעם .

כולם השתנו , אז איכשהו גם אני השתנתי .

הוא גרם לי להשתנות .

המון דברים גרמו לשינוי הפתאומי הזה ,

אני לא אוהבת את מה שנהפכתי להיות ...

אז את התקופה הזאת אני אעביר בחשיבה ,

עליי , על עצמי , ולא על אף אחד אחר .

פתאום הכל נרגע ,

היא אמרה לי מה שהיא חושבת עליי ,

ואני אמרתי לה מה קרה לי .

חשבתי שזהו , היחסים ביני לבינה נגמרו ,

בגלל כמה מילים מטומטמות ששתינו הוצאנו מהפה אנחנו כבר לא נדבר .

אבל אנחנו עדין בסדר .

כאב לי לדעת שכבר לא אכפת לה ממני .

היא הייתה אחת החברות הכי טובות שלי ,

היא שמעה אותי כשהייתי עעצובה , ואני שמעתי אותה לפעמים ,

ממש קצת , אבל עדיין .

כל כך כואב לי בפנים , שזה כבר לא כואב ,

אני לא מרגישה כלום , אין בי טיפה של כאב .

הכל שקט כל כך , אני מפחדת לומר איזו מילה ,

שתשנה הכל .

אני מרגישה ריקה , למרות שזה לא ככה באמת .

אתמול חרטתי את השם שלו על היד שלי ,

ירד דם , אבל זה לא כאב ,

כי כל הרגשות מבפנים כל כך כאבו ,

והגוף עצמו רעד מכאב ,

כך שלא הרגשתי כלום .

לא אכפת לי ממה שהיה אכפת לי פעם ,

אותן חברות נשארו , השתנו , וכך גם אני .

רע לי , למה נהייתי ככה ?

הכל ריק , אין טיפה של רגש .

הכל קרס בפנים , אי אפשר לבנות את זה חזרה .

אין לי על מה לסמוך , אלא רק על עצמי .

ריק , ריק וריק ,

אלו שלושת המילים שאני מרגישה עכשיו .

אני אוהבת אותו ,

אבל זה לא כמו פעם , שהייתי רגילה לדבר עליו ,

לחשוב עליו בלי סוף , לכתוב שירים עליו .

היום זה כבר לא ככה ,

אני פשוט אוהבת אותו , ואני מסתירה את זה .

לא אומרת עליו כלום ,

לא כותבת שירים ,

לא כותבת עליו שום דבר ,

רק חושבת עליו .

הכל ריק כזה , חסר רגשות .

כי לאף אחד לא אכפת ,

אני שיודעת שמה בנמצא בלב , בפנים ,

לא ייצא משם .

אני עדיין לא מבינה , איך זה שעדיין הכל יפה כל כך ,

איך אני לא מפיקה טוב מהדבר הזה ?

אני אוהבת אותו , ד'מאאט !

למה אני כל כך עצובה ?

למה אני לא מספרת לאף אחד ?

לא כותבת עליו כלום ?

למה הכל נמצא בתוך הלב בלבד ?

למה אני לא יכולה לסמוך על אף אחד ?

ולמה לא אכפת לי פתאום מכלום ?

אני יודעת שאני נשמעעת עכשיו כמו הילד המעצבן הזה שמופיע בפרסומות של " כללית " .

למה ? למה ? למה ?

כי הכל ריק כזה , חסר רגשות .

אני כבר לא מרגישה כלום ,

לא אכפת לי מכלום .

הזנחתי את עצמי יותר מידי בגלל כל העניין הזה .

נהיית עצובה כל הזמן , בדיכאון ,

בגללו , בגלל האהבה שלי אליו .

למה אני לא יכולה לשמוח ? כמו פעם .

איפה האיבון הישנה ?

למה נהייתי כזאת ,

מעצבנת , מדוכאת , לא אכפתית .

אני רוצה לחזור להיות איבון הישנה ,

זאת שצוחקת מכל שטות ,

נהנת מהחיים ,

מבלה כמה שיותר .

ולא יושבת כל היום בבית ,

וחושבת ...

חושבת עליו .