טוב, הקדמה שכזו!
מקווה שתהנו :)
-
הקדמה:
פלאש.
אני מניחה שבאמת הכל התחיל מפלאש אחד לא במקום. או שאולי כן במקום? באותו רגע זה הרגיש מגוחך.
השמועה אומרת שכל סיפור אהבה מתחיל בניצוצות, בזרם חשמלי אחריי שבדיוק הרמנו ביחד את הספרים שנפלו לי, או אולי הוא הציל אותי מטביעה במקרה ונהיה גיבור חיי.
אז הסיפור שלי מתחיל בצורה קצת שונה...קצת יותר מידי שונה.
"דמיינתי או שהלוזרית מהשולחן ההוא צילמה אותך עכשיו?" שמעתי את בריט' מדברת בקול רם בכוונה וידעתי שאני על הכוונת.
"לא יודע, אולי אני אבדוק?" הוא החזיר לה ועזב את השולחן עמוס האנשים, מתקדם לאט לשולחן שלי ושל מיילי.
"איך קוראים לך?" הוא שאל, נהדר. אתה לומד איתי שש שנים ואין לך מושג איך קוראים לי? עבודה טובה סטיילס.
"מרי, אני לומדת איתך באותה כתה מתמטיקה, היסטוריה וספרות, נחמד לדעת שתפסתי את תשומת ליבך בכזאת קלות, אה וגם אמא שלך היא החברה הכי טובה של אמא שלי, אל תגיד לי שהספקת לשכוח את זה מיום שישי האחרון כשהתארחת בבית שלי..." אפס, אפס, אפס, פשוט אפס.
"אז מרי," הוא מתיישב לידי ומדבר בטון נמוך מהרגיל, זה דיי סקסי אני חייבת לציין, "אפשר שנייה את המצלמה שלך?" הוא לוחש לי באוזן וגורם לי להצטמרר.
"תעוף ממני או שאני אצעק!" קבעתי והוא הסתכל עליי מופתע, מרים ידיים ונעמד.
"פעם הבאה אל תצלמי אותי, כלבה!" הוא צעק תוך כדיי שהוא חוזר לשולחן שלו.
שניה אחר כך קיבלתי הודעה, 'אני בא אלייך אחריי הלימודים...' הסתכלתי על ההודעה ואז לשולחן שלו שוב והוא קרץ בזמן שאני מנופפת במצלמה ולוחצת שוב בשביל לצלם, מה יהיה איתך הארי?
אז לא, זה לא סיפור אהבה, תתגברו על זה. ואם לא? אז בעיה שלכם.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
