אני יודעת שחוסר העידכונים הזה בלתי נסבל, אבל בבקשה אל תתייאשו ממני :(

מחר אני נוסעת שוב ואני חוזרת רק לסוף השבוע ואז נוסעת שוב עד חמישי.

יש פרק, קצר אמנם, אבל פרק. הבעיה ההיא שאני מרגישה כאילו אני מתקדמת מהר מדי עם הסיפור והעלילה שבפרק לא מתאימה לעכשיו, אני מקווה שתבינו למה אני מעדיפה להתעכב עם המחסור בהשראה מאשר להעלות פרק שלדעתי יצא די רע.

כל מי שרוצה יכול לעבור לרשימות, יש שם פוסט דמויות (:

מקווה שאתן מנצלות את החופש, אוהבת

עריכה:

רגע, רגע, לגמרי שכחתי... יש שני עמודים שכתבתי ברגע של השראה, שיופיעו מתישהו בעשרת הפרקים הבאים, כשהסיפור יתקדם קצת... אז ספויילרים כדי לפצות על הייבוש (:

* ופתאום, בלי קשר לכלום- "אני יכול לנשק אותך?" הוא שאל בחוסר ביטחון שלא התאים לא בכלל, 'טוב, זה מפתיע...'. הבטתי בו והנהנתי, בלי לחשוב יותר מדי, מה יקרה אם ננסה?

* דפקתי על הדלת בחוזקה, אף אחד לא ענה.

"מאר? מה את עושה כאן?" שמעתי מאחוריי, זה היה מייקל.

* מתנשפת בכבדות יצאתי ממגורי הבנים בריצה אל אולם הספורט. החלטתי לחכות לו בחוץ אבל אחרי חמש דקות הבנתי שיש סיכוי שהוא יצא, אז נכנסתי למלתחות. של הבנים.

'אוקיי, פדיחות...' חשבתי כשהמלתחות היו מלאות בבנים מיוזעים ועירומים למחצה.

* "מאר... מה את עושה?" הוא שאל, חיוך קטנטן עלה על פניו.

"ממשיכה מהמקום שבו היינו." אמרתי, "ומחזירה לך את הכבוד העצמי." הוספתי.