"תראי מה יש לי..." נכנסתי אל החדר בחיוך בעודי אוחזת בתיק המצלמה.

"מה יש לך?" קייסי הרימה את ראשה אליי, עוזבת לשנייה את המחברות והספרים.
"דיברתי עם המורה שלי לצילום ואמרתי לו שאני מוכנה להשלים את הפרויקט שלי בשעות החופשיות ואחרי הצהריים, כדי שלא יצא שאני אפספס חומר או שלא יהיה לי פרויקט גמר." סיפרתי.
"אז הוא נתן לך מצלמה?" שאלה קייסי.

"כן, כולם כבר סיימו עם הצילומים אז כל עוד אני לא הורסת אותה הוא הסכים לי להשאיר אותה אצלי עד שאני אסיים לצלם ולפתח." אמרתי והנחתי את המצלמה על השולחן שלי.
"למה לא לקחת ממנו מצלמה דיגיטלית? הרבה יותר פשוט להדפיס את התמונות..." אמרה קייסי לאחר שהוציאה את המצלמה מהתיק ובחנה אותה.

"אני מעדיפה את זו." אמרתי.

"טוב." היא אמרה בהרמת כתפיים וחזרה לשיעורי הבית שלה, "בא לך אולי לעזור לי עם השיעורים במתמטיקה?" שאלה קייסי.

"הצחקת אותי." גיחכתי, "אני כל-כך גרועה במקצוע הזה שאפילו שלושה מורים פרטיים במשך ארבע שנים לא הצליחו לעזור לי, כבר מזמן הפסקתי לנסות להבין משהו בשיעורי מתמטיקה, אז את רוצה שאני אעזור לך?" הבטתי בה.

"היית יכולה פשוט להגיד לא." צחקה קייסי, "את יכולה לבקש ממייקל שיעזור לך, הוא מעולה במתמטיקה, הוא עזר לי לשפר את הציון מ-60 ל-80..." היא הציעה.

"וואלה?" הבטתי בה, "את בטוחה שזה היה במתמטיקה ולא בלשון?" עקצתי.

"שתקי." היא הסמיקה וזרקה עליי כרית.

"בתיאבון..." מלמלתי, לוקאס ישב מולי ואכל כאילו זו הייתה הארוחה האחרונה שלו.
"תודה." הוא זרק בעודו לועס, הייתי בטוחה שהוא עוד ייחנק מכמות האוכל הגדולה שהייתה בפיו.
"הכול בסדר?" שאל מייקל והרים גבה, בעודו נועץ מבט ארוך בלוקאס, "לאן אתה ממהר?" הוסיף.
"מכיר את מנדי ג'ונס?" לוקאס ספק שאל-ספק אמר, כי לפי הפה הפעור של וויל ומייקל, נראה כאילו הם יודעים טוב מאוד על מי הוא מדבר.

"מ-י"א?" הביט בו וויל בהלם. לוקאס הנהן בחיוך ופה מלא באוכל.

"שלא יכנסו לכם זבובים, תסגרו פיות." זרקה קייסי.

"מה לך ולה?" גיחך מייקל.

"קבעתי איתה בחדר שלה, בתשע." חייך לוקאס חיוך מרוצה.

"עכשיו תשע." אמרתי.

"בדיוק." אמר לוקאס וקם מהשולחן במהירות.

"מי זאת לעזאזל מנדי ג'ונס?" שאלתי.

"סתם איזו אחת שלומדת בשכבה מעלינו." אמרה קייסי.

"סתם איזו אחת?" גיחך מייקל, "היא אולי הבחורה הכי עשירה והכי כוסית בבית ספר הזה." פלט.
"סליחה?" קייסי החניקה שיעול מזויף.

"חוץ ממך..." אמר מייקל בחיוך מתחנף.

"אם היא כל-כך מושלמת למה אתה לא יוצא איתה?" הביטה בו קייסי בכעס.

"פשוט מאוד, כי היא לא רוצה אותו..." זרק וויל.

"תודה רבה על התמיכה, אחי." מייקל נעץ בו מבט מאיים.

"לא הולך לך עם בנות, אה?" אמרה קייסי, "טוב, אז כנראה שאתה הולך להישאר רווק לעוד הרבה זמן." הוסיפה וקמה גם היא מהשולחן.

"מה? את לא חושבת שאת קצת מגזימה?" שאל מייקל.

"לך ת-" "-היי, בלי לנבל את הפה." התערב וויל. היא שלחה לעברו מבט עצבני ויצאה מחדר האוכל.
"מה לעזאזל זה היה?" מלמל מייקל, ספק לעצמו-ספק לנו.

"צרות בגן עדן?" הביט בו וויל ולגם במהירות מכוס השתייה שלו.

"נמאס לי כבר מכל הדרמות האלו..." מלמל מייקל וקם מכיסאו.

"אתה הולך אחריה?" שאלתי אותו.

"נראה לך?" הוא זרק ויצא גם הוא מחדר האוכל, אלוהים יודע לאן.

"מה עובר על כולם?" הביט בי וויל, הרמתי את כתפיי כלא יודעת, "נראה כאילו אנחנו היחידים שנשארו נורמאלים." הוא אמר.

"ממש..." צחקתי, "אנחנו יותר מתוסבכים מכולם." אמרתי.

"כן, יש בזה משהו..." מלמל וויל, "אז מה עושים?" הוא שאל בעודו מביט בי.
"מה אנחנו כבר יכולים לעשות?" נאנחתי, "אני אלך לראות אם הכול בסדר איתה." אמרתי.
"טוב, בהצלחה עם זה." אמר וויל.

"בהצלחה?" הבטתי בו בשאלה.

"אם לקייסי יש את התקפי הזעם של אח שלה, אני לא יכול להבטיח לך שתצאי משם בשלום." צחק וויל. צחקתי יחד איתו.

"אתה לא רציני, נכון?" הבטתי בו ברצינות לפתע.

"לילה טוב, מארי." חייך וויל ובמהירות נעלם מטווח הראייה שלי.

היא ישבה על רצפת החדר בפינה, ולא הפסיקה לבכות. האיפור שלה נמרח, והשיער שלה היה מבולגן. אני לא מכירה את קייסי הרבה זמן, אבל לא תיארתי לעצמי שהיא יכולה להיראות כ"כ רע.
"היי, מה קרה?" התיישבתי לידה וליטפתי את ראשה, היא לא הפסיקה לבכות.
"זה לא היה כל-כך נורא מה שהוא אמר, את לא יודעת שבנים הם חסרי טאקט?" חייכתי אליה.
"זה לא זה." היא חייכה אליי בעצב.

"זה לא זה?" הופתעתי, היא הנידה בראשה לשלילה, 'מה כבר יכול לקרות?' חשבתי לעצמי, "אז מה גרם לך לצעוק עליו ולבכות ככה?" שאלתי.

"לא מזמן היינו לבד, בבריכה, והוא הכין לי סוג של פיקניק..." סיפרה קייסי.
"בבריכה?" ווידאתי, היא הנהנה ומשכה באפה.

"דבר אחד הוביל לאחר ו... בסופו של דבר, שכבנו." היא אמרה.

"מה?" פלטתי בהלם, "בבריכה?" היא הנהנה באיטיות, "את לא בתולה?" שאלתי אותה, "אני לא מאמינה עלייך..." מלמלתי.

"באת כדי לשפוט אותי?" היא הרימה את מבטה אליי.

"לא, לא..." מלמלתי, "אבל זה לא מוקדם מדי?" שאלתי.

"זה פשוט קרה..." אמרה קייסי, "דרך-אגב, זה קרה מחוץ לבריכה, לא בתוך המים, למקרה שהמוח המעוות שלך חושב אחרת." היא הוסיפה.

"אז למה את בוכה?" נאנחתי.

היא שתקה לכמה דקות ואחרי אנחה ארוכה המשיכה, "אני חושבת שאני בהריון." היא הנחיתה את המכה.

"מה?" זהו, מעכשיו, אין דבר שהיא תעשה ויפתיע יותר מזה.

יומיים לאחר מכן...

המחוגים בשעון לא זזו, היה נראה כי הזמן לא עובר והשיעור נמשך ארבעים וחמש שעות ולא ארבעים וחמש דקות. קשקשתי בצד המחברת, ליד רשימות ארוכות של מילים בצרפתית.
"לשיעור הבא, חיבור באורך חצי עמוד לפחות בו אתם מציגים את עצמכם." אמרה המורה, באותו הרגע הבנתי כי השיעור מתקרב לסיומו, אחד התלמידים הפחות רציניים הצביע, "וכן, דרק, את החיבור יש לכתוב בצרפתית." הוסיפה המורה והוא הוריד את ידו, "אתם משוחררים." אמרה לבסוף.

"בתיאבון." אמרתי כשנעמדתי ליד השולחן של הבנים בחדר האוכל, בו גם קייסי ישבה. "בואי, הולכים..." אמרתי לה והיא הביטה בי בחשש, "נו..." האצתי בה, "ביי." הוספתי, זורקת מבט לבנים ומושכת אותה אליי.

"זהו?" הביט בי לוקאס.

"כן, אנחנו די ממהרות." עניתי, "נדבר אחר כך." הוספתי ונעלמתי משם, יחד עם קייסי.

הקופאית הביטה בנו באדישות, "הנוער של ימינו..." היא מלמלה, "לא יכולים להתאפק." הוסיפה.
הפניתי את מבטי אל קייסי ואחזתי בידה, יכולתי לראות על פניה שהיא עומדת לזרוק איזו הערה חסרת טאקט.

הקופאית דחפה את שלושת בדיקות ההיריון הביתיות לשקית שקופה וזרקה אותה לכיווננו, לקחתי את השקית ומשכתי את קייסי אחריי. כשיצאנו מהמרכז תחבתי את השקית לתיק הגב שלי במהירות.
"את בטוחה ששלוש בדיקות זה לא יותר מדי?" שאלה קייסי.

"כן, אני בטוחה." אמרתי, "הבדיקות האלו לא וודאיות כמו בדיקות בבית חולים, אז עדיף לעשות כמה כדי להיות בטוחים." הסברתי.

"מאיפה את כל-כך מבינה בזה?" שאלה קייסי.

"סתם, ידע כללי." עניתי.

"רגע, לא עדיף שנעשה את זה פה? בפנימייה יכולים למצוא את זה." אמרה קייסי כשהתחלנו ללכת לכיוון תחנת האוטובוס.

"צודקת." עניתי ונכנסנו חזרה למרכז.

"נו?" זירזתי אותה, קנינו בדרך לשירותים שלושה בקבוקי מים, כדי לוודא שיהיה לה מספיק פיפי לשלושת הבדיקות. היא שתתה אחד ונכנסה לשירותים עם הבדיקה הראשונה.

"קחי." היא הגישה לי את המקל הרטוב.

"איכס, אני לא הולכת לגעת בפיפי שלך, עד כאן." אמרתי והיא גיחכה והניחה את הבדיקה על הכיור.
"מה אני אעשה אם זה יצא חיובי?" שאלה לפתע, כשחיכינו לתוצאות.

"האפשרות הראשונה היא הפלה." אמרתי, "אם הייתם לומדים בתיכון רגיל וגרים בבית זה היה שונה, אבל בפנימייה זה יהיה קצת יותר מסובך." המשכתי, "וזה תלוי באימא שלך ובאימא של מייקל." הוספתי. "אוקיי, הגיע הזמן..." אמרתי וניגשתי לבדיקת ההיריון, "פס אחד- שלילי, שניים- חיובי." אמרתי.

"סיימתי." אמרה קייסי, לחוצה, וזרקה את בקבוק המים השני לפח, "אני לא מסוגלת לראות את זה." מלמלה.

"טוב, כנסי לשירותים." אמרתי דחפתי את הבדיקה השנייה לידיה.

"נו, מה התשובה?" צעקה מעבר לדלת התא.

"שלילית." היא נאנחה, "אבל..." מלמלתי.

"אי אפשר להסתמך על זה, אני יודעת." אמרה קייסי, "תני לי גם את השלישית, נעשה את שתיהן ביחד." היא אמרה והכנסתי את הבדיקה האחרונה מתחת לדלת תא השירותים.
 

שני המקלות הלבנים הונחו על הכיור, שתינו הבטנו בהם בדאגה, קייסי הייתה לחוצה ולא הפסיקה לכסוס ציפורניים. "טוב, עבר מספיק זמן, התשובה כבר אמורה לעלות." אמרתי והתקרבתי אל הבדיקות.

"אז מה גזר הדין?" שאלה קייסי בחשש.