חיי נערה : ]

השעה הייתה קרובה לעשר בערב .

ניצן צעדה בצעדים מהירים לעבר ביתה שבקצה השכונה .

גוש בנייני הרכבת נראה כמו מפלצת רדומה בלילה , והכניסות החשוכות של חדרי המדרגות כמו ארבעה לועות פעורים .

היא צעדה בשביל שאריחיו שבורים והגיעה לכניסה ד' , לחצה על המתג ועלתה אור בחדר המדרגות .

נורה צהובה שאורה קלוש איפשרה בקושי לגשש את הדרך למעלה .

בדירה שבקומה ראשונה הפעילו שואב אבק , בקומה השניה בכה תינוק , ובקומה השלישית צילצל הטלפון , אבל איש לא ענה .

ניצן הגיעה לקומה הרביעית בדיוק כשכבה האור וחיטטה בכיסיה בחושך אחר המפתח .

בבתים האחרים בשעה עשר בערב עוד דלוקים אורות .

אנשים צופים בטלוויזיה , מפנים את הכלים מהשולחן או מקריאים לילדים סיפור לפני השינה .

אבל הבי של ניצן , בשעה עשר בערב כבר היה שקט לגמרי .

היא הצמידה את אוזנה לדלת .

אמא והתינוקת בוודאי ישנות ואבא עוד לא חזר .

ניצן חשבה עליו , על אבא , שעומר עכשיו ליד התאטרון הבימה ומנגן על כינור , ואנשים בבגדי ערב חולפים על פניו , מפשפשים בכיסיהם , שולים מתוכם מטבע , זורקים לו וממהרים להיכנס לתאטרון .

קצת לפני חצות יעלה אבא על האוטובוס האחרון ויחזור הביתה , אל אמא ואל ניצן ואל התינוקת שנולדה להם לפני 4 חודשים .

 ניצן סובבה את המפתח ונכנסה פנימה .

הבית היה שקט וריח קליל של סבון תינוקות ריחף באוויר .

היא נכנסה בשקט לחדר ההורים .

לאור מנורת הלילה דלקה בפינה יכלה לראות ניצן את אמא ישנה והתינוקת הקטנה חבוקה בזרועתיה .

תחושת אכזבה צבטה בליבה .

למרות השעה המאוחרת קיוותה שאמא עדיין מחכה לה ערה , דרוכה וסקרנית לדעת איך עבר עליה היום הקשה והחשוב הזה .

ניצן הרגישה שהיא צריכה לספר לה , ששיתופה של אמא בעניין ייטול משהו ממשקולת הרגשותה מכבידה על ליבה ומקשה עליה לנשום .

ואיך תוכל להירדם עכשיו , כשבטנה רוחשת דברים שטרם סופרו ?

'' כמה ילדותי מצידך '' , נזפה בעצמה בלי קול והחליטה בו במקום , שצעד ראשון בהתבגרות פירושו היכולת לסכור את צורך לספר לאמא .

אחר כך הלכה למבטח , מזגה לעצמה כוס חלב והתיישבה לשולחן , מנסה לשחזר את כל מה שאמרה היום במבחן הקבלה . אבל כל מה שהצליחה להעלות בזיכרונה היו רק דברי הבמאי כשסיימה להציג את הקטע המשחק שהכינה : '' תודה , גברת צעירה , את יכולה ללכת הביתה . בשבוע הבא נודיע לך אם התקבלת '' .