לפעמים אתה מרגיש שהחיים הם נטל, שאי אפשר יותר לסחוב אותם, שהם כבדים מדי.
זה כואב.
זה רע.
זה חוסם לך את האוויר.
זה כמו מין פצע עמוק בגרון.
אתה לא יכול יותר לנשום, חייב להירגע, חייב למצוא פינה שקטה לעצמך ואז כולם באים, כולם שואלים מה קרה, האם אתה בסדר, אתה אומר שכן,אתה בסדר.
אתה מתחיל לשמוח, להתלהב, לנסות להיות בקרבתם, הם לא רוצים אותך, אתה לא קיים עוד.
ואז המעגל חוזר על עצמו.
אתה כועס, הזעם משתלט עליך, ושוב השאלה האם אתה בסדר.
אתה רוצה לענות שאתה לא בסדר, שיעזבו אותך, שהלוואי שכולם ימותו אבל אתה רק אומר כן אני בסדר.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: