הלוואי שהייתי יכולה לחיות בסרט.
סרט מצוייר!
בא לי לתכנן את החיים שלי, בא לי שהכל יהיה יפה ופייר ושתמיד יהיה סוף טוב!
אני רוצה לדעת להעריך את מה שיש לי כמו שצריך, ולא להיות בדיכאון על שטוית שקרו לפני מאתיים שנה!
אני לא יודעת בכלל איך לתאר את מה שעובר עלי בשלושה ימים האחרונים!
מאותו הלילה בנחל.
אני מרגישה שאני חיה בעבר, שאני לא מצחליחה להתקדם! אני לא בנאדם של שינויים והכל מסביבי משתנה במהירות שאני אפילו לא מצליחה לקלוט.
אני רק ממצמצת והופס! עברה לי שנה...
מתי זה קרה??!?!?!!?!?
אני מסתכלת על בנאדם שלא ראיתי שנה שלמה ופתאום הכל כלכך נוסטלגי וישן, ואני מבינה כמה היה לי טטוובב!!
ולא שעכשיו כלכך רע לי.. אבל אז, היתי פשוט מאושרת!! אבל ממש! היה לי כל מה שרציתי בחיים! אני זוכרת איך היה לי טוב!
ואז הגיע כיתה ט'... ומה לעשות החיים דרשו ממני לגדול, להתבגר.. לא הייתי מוכנה לזה. ממש לא!
הכל קרה כלכך מהר ופתאום כל מה שחשבתי שהיה מושלם התברר כשטות אחת גדולה.
אני לא חושבת שיש בי עוד רגשות לבנאדם הזה.. אבל ברגע שראיתי אותו, כל הרגשות חרטה שבי הזכירו לי שהם שם יותר ממה שהם בערו לי אי פעם!
אני יודעת שכבר מזמן אצלו הכל עבר והוא כבר מזמן לא חושב עלי, וזה טיפשי שאני עוד חושבת על זה.. אבל אין לי מה לעשות. אני לא מצליחה לשלוט במחשבות שלי.
מה שממש מתסכל. מ מ ש - מ ת ס כ ל !!
ואז הבנתי - זה הבנאדם היחידי שאי פעם באמת רציתי.
אני חופרת. ויותר ממה שאני חופרת לכן, אני חופרת לעצמי! נמאס לי לשמוע את אותן מחשבות שרצות לי בראש במשך שנה שלמה!
אותן מחשבות במשך שנה שלמה!!
בא לי שמישהי תבין על מה אני מדברת שאני כותבת את זה, רק שתרגיש לרגע את התסכול כדי לראות מה עובר עלי, כדי באמת להבין!
אני לא מאחלת את זה לאף אחת.
קראתי את הפוסט הזה מהתחלה ועד הסוף.
אני חושבת שהעברתי את מה שעובר אליי בצורה הכי טובה שאני יכולה.
מצד אחד, הכי קרוב אבל מצד שני לא מספיק קרוב.
בא לי שפעם אחת, פעם אחד קטנה, משהו יסתדר לי בצורה שאני רוצה!
ששום דבר לא ימנע ממני להפיק ממני את המיטב!
שאף גורם לא יעמוד לי בדרך כדי להגשים את המטרה.
אבל אני לא יכולה לפעול בשום דרך כדי לגרום לזה לקרות.
מה שאני יכולה לעשות זה פשוט לעשות כמיטב יכולתי כדי להקל על עצמי, ולהחזיק אצבעות שזה יקרה.
אני כלכך מקנאה בכן, ואתן אפילו לא יודעות כמה...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
