אוףף... אני לא מאמינה..
חוזרים לבצפר!
היום, בדרך חזרה הבייתה ממוזיאון המדע [היה ממש חרא!!]
שקעתי במחשבות!!
חשבתי על בצפר... [בעיקר]
ונכנסתי לדיכאון... לא רציני..
ואז קרה דבר נורא...
נזכרתי בווניקים... ופתאום קלטתי
'רגע... הם איתנו שנה הבאה!!!! שיטט!'
זה כל הערסים...
והתחשק לי לבכות.. עכשיו הם הולכים להתנחל לי בכיתה!
כי הכיתה שלי זה כל הערסים!
אוףףף.. למה!?!?!
למה אני נתקעתי בכיתה הזאת!!!
למה נתגעתי בגוף הזה??
למה נתקעתי בחיים האלו!!!!!
אאאאאאאאאאוווווווווףףףף...
עכשיו הערסים יתפסו מעצמם כי יש להם עוד שכבה איתם ביחד..
כי הרי כל שכבת ו' או ערסים או חננות..
אוףף.. עכשיו הקבוצה שלנו [של ה"פריקים"]
תהיה קטנה יותר ..
ושלא תחשבו..
אני שונאת שהשכבה שלנו מחולקת לקבוצות.. אני שונאת את זה!!
אבל ככה זה ואין מה לעשות...
יש את ה- "פריקים" [אנחנו] "הערסים והפרחות" "החננות" "והחננות שחשים פריקים"
זה כלכך עצוב... עצוב שאני צריכה להישפט לפי המוזיקה שאני שומעת...
וזה חבל.. מאוד..
ואני אוהבת את החברים שלי..
ואני בטוחה ויודעת שהם הרבה יותר טובים וההבה יותר נחמדים כי אני רואה איך הם מתנהגים!
אני ממש גאה בנו.. בכל ה "פריקים" אנחנו מקבלים כל אחד שרצה להיות איתנו!
כל מי שרוצה להיות בחברה שלנו תמיד איתנו.. אין לנו דרישות קבלה..
מי שבא יופי לו..
ואצלהם.. אם את לא כוסית ואם אתה לא מצחיק אתה לא משלהם!
וזה כזה מגעיל..
ממש!
אני מתגעגעת.. וו'1 אני מתגעגעת לשם..
אני רוצה לשם.. אני חוזרת עכשיו ליסודי..
תנו לי בבקשה!!
זהו.. פשוט דיכאון!
באמת... בא לי לבכות.
מתי תבין כבר??
אתה לא דייך אליהם!
אתה לא!
תפתח את העיניים..
תראה מה קורה מסביבך..
מי נמצא מסבבך!
אתתה שייך לכאן..
תבין כבר!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
