לא בכיתי המון זמן.
חצי שנה בערך. קצת פחות.
והיום, היום קרה לי משהו מוזר.
בכיתי.
בכיתי בגלל לחץ!
פירקתי לחצים ובגיתי על הכל..
ואת האמת.. אני צריכה להודות לדניאל פואה!
הוא ממש ממש ממש ממש ממש עיצבן אותי עד שהתחלתי לבכות!
אז: תודה!
אחרי שבכיתי הרגשתי מצויין הלך לי טוב והרגשתי קיימת!
מה ששונה מכל החיים שלי.
הרגשתי קיימת.
ועכשיו אני יודעת כשאני נופלת,
יש לי על מי לסמוך שיחזיק אותו ויעלה אותי בחזרה!
אחרי הבצפר הלכתי לליליאן ודיקקתי את הגבות!
הם לא עבות יותר!
יאאיי! הן יפות עכשיו..
ואחרכך היינו צריכות ללכת לבוסתן [אני שפס וסתו]
קיבלנו את ההצגה של סופשנה!
ויש לי תפקיד טוב! כלכך דאגתי מזה!
הייתי בטוחה שמיקי שונאת אותי ושיהיה לי חרא תפקיד!
אבל לא... מסתבר שלא!
יש לי תפקיד מצויין ואני מאושרת! הידד!
תבואו תבואו, יש מחזה ממש יפה אני ממש אהבתי!
בסוף השיעור כמעט והסענו את רוויטל ומאט [החתיייייייייייייייייייייייך]
אייייאייאייי.. כיף לרויטל!
אבל לא , לא היה מקום..
וראינו בדרך חזרה הביתה את גל קולני!
מגניב =]
בקיצור חוץ מהשלוש שעות הראשונות..
היה יום מ-צ-ו-י-י-ן-!
על החתום..
עמית.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
