Interpol - The Lighthouse
האייפוד מזרים אינטרפול והתודעה נפתחת. העיניים הם מצלמה עכשיו. ימינה, שמאלה. לא, קצת למעלה- השמש צריכה להבזיק בפריים ולחזור למקומה. צריך ללכת מאחורי האשכול לעשן סיגריה, זה בטח יצטלם ממש יפה. אבל לא עכשיו, עוד כמה שניות, כשהפסקול יתאים. עכשיו. צלם את היד נכנסת לכיס ושולפת את המרלבורו-מדיום. קצת פוקוס על התווית - בכל זאת - חסויות. תדליק אותה ותשאף בדיוק כשהסולן זועק. תרים את העיניים, תפוס את העשן מתערבב לך עם הנוף, זה בטח יהיה סוריאליסטי כשהזיכרון שלך יצפה בזה אחר-כך. שלוש שניות לסיום. אז מה אם נשארו לך חמש שאכטות. תפיל אותה לרצפה, אל תכבה אותה. תלך ותצלם אותה מעשנת את עצמה.
Aqualung - Good Times Gonna Come
חברים רחוקים. אתה עדיין איתם, השיר רק התחיל. מצלם אותם, לא מתפקס על אף אחד מהם. לא עוברות עשרים שניות ואתה מתחיל להתנתק. עולה עם העיניים קצת למעלה, מעל לספסל. מצלם את העצים, את העננים. תופס את השמש מסנוורת את העדשה. מה יש לה זאתי? למה היא חייבת להידחף לכל זיכרון? הו, הנה, הפזמון מתקרב. אתה עוצם לשניה את העיניים. איזו עריכה גאונית. ואז הוא צועק. הכל חזק עכשיו. פתאום זו שעישנה עם רגל על הקיר היא שחקנית בהוליווד ויש לה אוסקר על השידה, פתאום השמש היא כדורית דם שנצבעה מניקוטין. עוד קאט של מצמוץ. מישהי בלונדינית צוחקת ומרימה את הראש לשמיים, תפוס אותה. אתה עושה סיבוב של 360 מעלות, זה בטח יצטלם טוב לפרומו. חבל שאי אפשר להריץ קצת את המהירות.
STOP.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
