אתה יושב מול החלון השחור ומנסה לכתוב, וכל מה שאתה מצליח לחשוב עליו זה על השורות שהרצת בראש כשעוד היית קטן ותמים ובכלל לא חשבת על העובדה שאין באמת הגדרות לטוב ורע. כפית ענקית של קפה, שלוש כפיות סוכר, מים רותחים וכף אחת של חלב, בערך, כי זה מסרטן את הלבלב. אתה לוקח את הקפה ויוצא למרפסת לעשן. הפסקה.
אתנחתא קומית.
חיפוש / דן פגיס
" צלצול בהול בדלת. כבר אינני בבית,
אחזור מחר.
צלצול. כבר אינני בעיר,
אחזור מחרתיים.
כבר אינני,
אחזור באחרית הימים.
עכשיו הם פורצים את הדלת.
טיפשים. הרי אינני מתכוון
להיוולד אי-פעם. "
היום הצלחתי להתנתק מהמציאות. פעמיים. כבר תקופה ארוכה שזה לא נעשה באופן טבעי. אבל היום הצלחתי. פעמיים. בפעם הראשונה זה היה לכמה שניות בבית הספר, ובפעם השנייה בחצר של הבית לחמש דקות שלמות. [...]. הפיתויים לחזור למציאות לא מעטים והסקרנות חזקה כנראה מהרצון להתנתק. רק דבר אחד שונה כשהעיניים רואות את שמקודם- הפרספקטיבה.
כבר אמרתי שאני שונא שאנשים תלויים בי?