עמוד הסטטיסטיקות מעולם לא נראה עצוב יותר. כאילו מתנקם בי על שלא דרכתי על אדמת עזריאלי אתמול ועל כך ש..איך נקרא לזה? העדפתי לא להיכנס לבלוג על מנת לא ליפול ברשת. כאילו זו אשמתי שאני באמצע תהליך בניית אתר (עם פוטנציאל רווחי די גבוה אני חייב לציין)... אבל זו אינה הסיבה היחידה שהסינרי שלכם והנוף שלי שחורים- בימים האחרונים נפלו לי הרבה אבנים על הראש, ועכשיו הוא ממש כואב (האבנים מטאפוריות, הכאב ראש לא). יכול להיות שהיעדר השינה הוא מרכיב די מרכזי בכאב ראש שלי. מישהו צריך להבהיר להורים שזה שהם מעירים אותי באחד עשרה בבוקר, לא אומר שישנתי 11 שעות! מי אמר שלא הלכתי לישון בשמונה? כמובן שיש עוד המוני סיבות שבגללן אני לא אסרב לווליום כרגע, אבל נשאיר אותן בראש שלי. יחד עם הכאב.

ומרעה לרעה, לכולנו נכנסה לאוזן ימין הידיעה שחוזרים ללמוד לאחר החופשה (שהיא אמיתית הפעם, לשם שינוי). אצל רוב האנשים ה'תקינים' הידיעה הזו חלפה במוח במהירות, זרקה לו כמה מילים ויצאה בזריזות מאוזן שמאל. רק אצל אלה עם הראש הסתום, הידיעה המסכנה לא הצליחה לצאת ונשארה תקועה במוחם לנצח. נראה לי שמשהו קרה לרן ארז. כנראה שהחתולה שלו מתה או משהו, אחרת איך תסבירו את העובדה שמורה הספורט היחידי ששמחתי לראות על גבי העיתון (כי זה תמיד קשור לשביתה) הפך לאחד פחדן שמפחד להגיש בג"צים ולהתעמת עם יולי-תולי-חתלתולי. מפו-פייטר הוא הפך לפוייה פייטר, ואני עוד חשבתי שאולי בכל זאת הוא יקבל איזו שורה במחברת היסטוריה של הילדים שלי. נראה שהסיכוי הכי גבוה שהר געש יתפרץ, כמו שהבטיח ארז בכיכר, יהיה ברעידת האדמה הבאה. מאז אותה הפגנת ענק העניינים רק הולכים ומידרדרים, בדיוק כמו הכוחות של המורים. לחזור ללמד עם צווים זה לא פתרון אמיתי, זו השפלה יחד עם יריקה בפרצוף, ואני הכי מתנגד. אצלנו בבית הספר מסתמן שהמורים יפרו, כמו בוודאי וועדי-מורים נוספים, את השביתה. בגדול זה נראה המהלך הנכון והמתבקש, אבל אם הם אכן יפעלו לפי הרגש, ולא לפי השכל, לא תהייה להם יכולת ולא תהייה להם הזכות להתמודד מול תלמידים שישברו את חוקי בית הספר. מבחינתי למורה שמסלק אותי ביום הראשון ללימודים בגלל שלא הגעתי עם חולצת בי"ס, אין את הזכות המוסרית להפר צווי מניעה.

ובתוך כך- בטיימינג מדוייק להפליא הפלאפון שלי החליט שלא בא לו לסרטן לי את האונה השמאלית, והפסיק לפעול בדיוק יום לפני שגילו סופית שפלאפונים מסרטנים. אני לא ממש מתרגש מזה, במיוחד בשל העובדה שבזמן שאני כותב את השורות הללו, כל מיני דברים שונים משריצים סרטנים לאוויר העולם שמסביבי: האינטרנט האלחוטי, המסכים השונים, אוויר המזגן, הטלוויזיה ועוד איזה קו מתח גבוה שאבא שלי מתעקש לשכנע אותי שהוא דיבר עם חברת החשמל, וזה לא קו מתח גבוה אלא רק כמעט. מה שאני בעצם מנסה לומר הוא שסרטן זה לא משהו שאפשר לברוח ממנו, גם אם מאוד רוצים. נכון, אפשר להתאמץ לא להשתמש במיקרוגל לדוגמא, אבל אני אישית לא מצליח לדמיין את חיי ללא סלולרי, אינטרנט, מחשב ואוויר חם לפעמים. אין לכם מושג כמה זה מתסכל להשתמש בטלפון, כשאין לכם מושג מי מאזין לכם בקווים השניים. אי אפשר לדבר חופשי, אפילו לא עם שמות קוד, שכן אז ההורים שלי בוודאי יחשבו שאני עושה סמים, וחבל לתת להם לחשוב ככה בדיוק בתקופה שאני קצת קצר והרבה צריך אותם.

כמה דברים:

• אני רוצה לקחת בחזרה את מה שכתבתי על חנוכה. "חג מושלם"? "נוצץ ומלא גלאמ?" על מה לעזאזל חשבתי לעצמי כששירבטתי את התיאורים האלה? החג הזה רחוק מלהיות מושלם או נוצץ, בדיעבד כמו כל חג אחר. בשבת התארחו אצלנו כמה אנשים, פלוס אח של אמא שלי שחזר מארה"ב. בחיי ששכחתי כמה משהו יותר נוצץ מקריסטלים יכול להיות מזוייף וההפך הגמור ממושלם.
• אם יש לי קוראים מאזור הצפון, כדאי לכם לדעת שב-29 לחודש, שזה אומר יום שישי האחרון לחודש דצמבר, מתקיימת הופעת בכורה ל"טריאלוגו", שכמו שאפשר להבין מהשם כוללת שלוש בנות מוכשרות במיוחד: אסטאר חזן, חן פפיסמדו ואיילה קלמן. זה קורה בפאב הפרה, בשבי ציון, ואני אהיה שם. פרטים אצל חןחן בבלוג. פלוס: אם אתם מהצפון תגיבו, אני רוצה לבדוק משהו J. ובאותה חשיפה, כדאי לכם ללחוץ כאן, ולבקר בבלוג הסיפור-בהמשכים היפה בישרא, ואני לא מגזים.
•  מקסימיליאן הֶקר מגיע לארצנו, ואני ממש רוצה ללכת. מי רוצה ללוות אותי?
• למה לנתק אם אפשר לקרוע? בעת כתיבת הפוסט התחשק לי לנפוש קצת (להתרחק מהבית, נו) ושלחתי מסרון מסנג'רי לדודתי, וגם אחד לבת דודתי, כדי שתבוא גם. כך יוצא ידידיי, שרבים הסיכויים שאצא מחר למסע אל ערי הסרטן- חיפה ות"א . מי אמר להסתכל לסכנה בעיניים ולא קיבל?
• האישיות שלי סרבה שיתארו אותה בשורה אחת, היא אמרה שמגיע לה יותר. כתבתי את זה היום וזה התיאור שיחליף את הציטוט בכותרת. גם האייקון הוחלף לאחד יותר מגניב, עם ראשי התיבות של גרינר סינרי: