דבר מוזר הוא שאת רוב הפוסטים אני כותב כשאני על סף שינה. הפעם אני כבר 30+ שעות ללא שינה, אז תתחשבו.. היום האכזרי עבר בצורה די כבדה, לא כמו שציפיתי. האוטובוס של המועצה שלוקח אותנו לבי"ס הגיע בתשע וכמה דקות, ובתשע וחצי כבר מצאתי את עצמי יושב ליד חןחן ומקשיב למנהלת הלא מדייקת שלנו, שחושבת שהמורים הקריבו בשביתה יותר. אין לה מושג כמה שהיא טועה: התלמידים שילמו מחיר יקר של פגיעה מובהקת בלימודים ובתעודת הבגרות, פגיעה בחיי החברה שלאחר השביתה, פגיעה בשילוש הקדוש, שהוא חמישי-שישי-שבת ופגיעה במחזור השינה, דבר שגורם לסכרת! (סתם, זו כבר לא אשמתם ). המורים מצדם שילמו את המחיר היקר מכל: הם שילמו...כלום. בעצם, שילמו להם. שילמו להם חודשיים על כך שישבו בבית וישנו. יכול להיות שאני לא אובייקטיבי, אבל איך אפשר להיות אובייקטיבי כשמסתכלים על מה שמציע בית הספר, וזו העסקה: בית הספר לא יוותר לתלמידים על שום חוק, יקיים לימודים עד שש בערב וכן לימודים בימי שישי, וגם לא יפחית בלחץ המבחנים או המחויבויות השונות. אנדרלמוסיה זו מילה קטנה כשמנסים להבין מה ייתנו לימודים מאוחרים. בואו נעשה חישוב קטן: אנחנו אמורים לקום בבוקר, ללכת לבית הספר, וללמוד עד 6 בערב כ-10 שיעורים. אחר כך להגיע הביתה, ללמוד למבחן כלשהו שיתקיים לאחר יומיים, להכין שיעורים, עבודות להגשה וכו', וה"כו'" הזה הוא גם כן לא מעט. תוסיפו לכך את העובדה שאין לך זמן להתאוורר קצת, ותקבלו מתכון מושלם לאלפי תלמידים שיפרשו מהלימודים או ייצאו ללא תעודת בגרות, ולמאות אלפי תלמידים שהציון שלהם ייפגע באופן משמעותי. למרות כל ההתבכיינות המוצדקת הזו, אני לא יכול לשפוט את ההחלטה, בייחוד בשל העובדה הפשוטה שאין לי רעיון טוב יותר. עדיין. רק שלא ייצפו למאיות ממישהו.

כמה דברים טובים שיצאו מהיום הזה:

• פגשתי את האנשים שאני מדבר איתם יום יום במסנג'ר עד השעות הקטנות.. ד"ש.
• הבנתי שאני עייף, ומפסיק כאן להמשיך לכתוב את הפוסט. זה לא דבר טוב אמנם, אבל אני כ"כ הולך לישון עכשיו, שזה דבר טוב מאוד.. אולי אערוך את הפוסט מאוחר יותר, עד אז- לילה טוב .