היום יום הולדת לגרינר סינרי והעולם שותק. מה-זה שותק, ברמה שהיום הולדת כמעט ולא נשמעה. אבל לא נורא, תמיד יש את שנה הבאה. תמיד?. אז ארבע שעות לפני היום נסעתי לג'ודה, ג'י'גי וא(י)לה, ועשינו מיני יום הולדת. אז כמו אידיוט הביאו לי נר דלוק שהיה אמור להיכבות יחד עם המשאלה (אין לי מושג למה דווקא ככה הולך המנהג הזה), ובדיוק כמו המשאלה שביקשתי, כיביתי אותו בשאיפה עוד לפני שבכלל נשפתי עליו. אז הביאו עוד נר, אפילו שניים, אבל מה זה משנה- המשאלה שלי תמיד תתמוסס עוד לפני שיהיה לה סיכוי להתקיים.

כצפוי- החורף אוהב אותי בדיוק כמו שאני אוהב אותו, והעננים השחורים החליטו להמטיר כדוריות לבנות בדיוק ביום הולדתי. כדוריות לבנות? נשמור את המושג לעוד חודשיים-שלושה. שלג ביום הולדת. יותר מזה אי אפשר לבקש כנראה, אבל לא הכל לבן- השנה יום הולדתי האמיתית היתה מהעלובות שבעלובות. עלובי החיים ממש ואפילו אין סרט באופק. כן באופק.

אי הבנות, דברים שלא הבנתי, ודברים שלא הובנו הם הדברים ששולטים בזמן האחרון. התקליט שלא הוקלט כבר מזמן נשבר, זה שהתפרק לכל-כך הרבה חלקים עד שהוא זורם לי בדם, וכל אחד מהם מזרים זרמים של "-משעמם לך, תעשה משהו! -אבל מה? - לא יודעים! משהו!, -אבל אין לי כוח לעשות כלום!, -אז מה!".

אמרתי לאמא ואבא שהפעם יחכו עם המתנה, בא לי לבחור אותה. לא שיש לי מושג איזו מתנה הכי שווה, את המתנה שאני באמת רוצה, בדיוק כמו המשאלה, אי אפשר לקנות בשום דבר.

בתקווה שהשלג ימשיך לרדת ויגרור אחריו יום חופש שני פלאס יום הולדת משופרת, אגיד לכם לילה טוב, או כמו שאומר הקיר שלי- good night & good luck.