"מה נסגר איתך, גרינר סינרי? למה אתה כבר לא כותב?"

" נכון לעכשיו, אני לא בנוי להמשכיות. וגם לא להפתעות. אני לא בנוי לכלום בעצם כרגע, ואולי אני לא בנוי בכלל. אקח סיכון בלכתוב איזשהו כשל לוגי כרגע, ואומר שנהייתי שלם בסמוך לתאריך שמסמל את ההפך הגמור במצב הנוכחי. באיזשהו מובן חזרתי להיות עצמי. לא ממש שלם, אבל עדיין, כמו שהייתי פעם. אומרים ששני חצאים לעולם לא יוכלו להוות שלם עד שכל חצי יהיה שלם בעצמו, ואני כמעט שלם.

הייתי צריך לחתוך את הבלוג הזה יותר מוקדם, נכון. במצב הנוכחי הוא לא משמש כבלוג כי אם ביצה מסריחה שאף אחד לא רוצה להתקרב אליה. פעם זה היה אגם קסום, עם נרקיסים וכל השיט'ס. היו בו כל מיני חומרים באגם הזה וכולם רצו לשתות ממנו, אבל זהו. אני הולך לייבש כאן, לסגור את הביצה.

ברצינות עכשיו? זה לא אתם, זה אני. אני כבר לא צריך אתכם. ניצלתי אתכם, השתמשתי בכם ואז העפתי אתכם לפח, ואתם בכלל לא יכולתם להתגונן. זו אהדה חד צדדית כאן, בעולם המסריח של הביצות. ולא יעזור כמה תנסו להכחיש. ההתחננויות לתגובה המסכנה שאתם כל כך רוצים, פיזורי הלינקים המעצבנים, ההפצרות הנלוזות הללו, לא מתאימות לי. בכלל כל זה כבר לא מתאים לי, לא כשאני ערום על הבמה."

"היי, גרינס, תראה את עצמך- אתה מפסק כמו מניאק, מנקד כמו אידיוט ומשתמש באותם שטיקים מכוערים בשביל שכמה פקאצות מכוערות תהיינה מסוגלות לקרוא את השיט המתוחכם שכתבת. ואחר כך אתה מבין שאתה רציני, ומה אכפת לך מהאידיוטית, ושאתה לא עושה כלום בשביל לקדם את אותה ההבטחה, ואולי בכלל בשבילה הכל נכתב והיא התפוררה לך במקלדת?
אז נכשלת. לא הצלחת לשנות לאותיות את הצורה. לא הצלחת ליצור משמעויות. לא הצלחת להיות עצמך ליותר מרגע. אתה סתם מעפן.."