זהו, חזרתי לעצמי ואני מתכנן לכבוש את העולם. אני יודע שההרגשה הזו תתנדף לה בעוד פחות משעה, אבל אני באמת מתכנן לכבוש את העולם. איך אמר האואזיז? "אני הולך להתחיל מהפכה מהמיטה שלי". אז קודם כל אני ארים מעט את השמיכה, אוציא את כף רגלי החוצה וארגיש את מצב העניינים בעולם דרך החיישנים המתקדמים שיש לי בבוהן השמאלית. אחר כך אפקח את העיניים וארד מהמיטה. כל השאר זה כבר שטויות.

אני רק רוצה לעדכן שחזר לי החשק להכל. התחלתי ללמוד נהיגה (הפעם זה באמת קרה) וחזרה לי ההרגשה המוכרת של הלבד-עם-כולם (צפו לפוסט הסבר) של החופש שעבר שכ"כ השתוקקתי אליה. המוזיקה מעולם לא נשמעה טוב יותר, הקיץ מעולם לא היה קר יותר, הסיגריות מעולם לא היו מספקות יותר, הציפורים המצייצות לעולם לא צייצו בצורה מציקה יותר, הנרקיסים מעולם לא נראו יפה יותר והאוגרים רצים מהר מתמיד על גלגל-הריצה החורק שלהם.

לפעמים נדמה לי שהעולם מתפרק ומשתגע. עולם מעורער נפשית. רק דבר אחד עדיין נשאר משעמם, לוח השנה. בלי לשים לב עבר חצי חופש. קשה מאוד לא להתמכר להרגשה של חופשיות, ואני חייב להודות- אני גרינר סינרי וגם אני מכור. אני לא יודע איך אני אמור להיגמל אבל השנה זה יהיה קשה מתמיד. כל כך לא בא לי על לשבת בכיתה ולהרגיש בסין רק בגלל חפירות השכל של מורה מסוימת. אני בכלל לא אוהב את סין. גם לא בא לי לכתוב על זה. זה רק יבאס לכולנו את הדקות המעטות שנשארו לנו להיות עצמנו.

כמה דברים:

• חודש חדש והעמוד הראשי בבלוג ערירי. באסה (כן, עמוד ראשי. גרינר סינרי אימפריה!).
• מסתבר ששגרה יכולה להיות מאוד נחמדה אם זו שגרה שבועית. לנסוע לחוסן באפס אפס אפס אפס, לשבת על גג העולם עד הבוקר, לקנות בשש שוקו וקוראסון ולחזור הביתה בשבע הפך כבר מזמן לדבר שבשגרה.
• יום חמישי נועם פנחסוב בת"א.
• הבלוג מתקרב לשנה שלו. לא להאמין כמה קרה מאז! (כלום בעצם, אבל כולם כותבים את זה). בכל מקרה, אם יהיה לי זמן צפו למשהו מיוחד. מהפכה כבר אמרנו?