בזמן האחרון אני עסוק בלשחק ב-"סולמות ונחשים". מדי פעם בא לו איזה נחש וחושב שהארס הערסי שלו יצליח להפיל אותי, אבל לא. אני כבר חסין לארס. הטיפוס האינטנסיבי הזה הוא חלק מההגשמה של הפוסט המינימליסטי שפרסמתי לפני מספר שבועות ובו דרשתי מעצמי לטפס לרמה הבאה. אז אני מטפס. לאט לאט כמו שאבא אומר. וזה מצליח. אני חזק יותר עכשיו אפילו שאני קצת מצונן.

האמת- הבלוג הזה איבד מזמן מערכו. יותר מדי אנשים קראו וקוראים אותו בסתר, ואני לא אוהב את זה. לשפוך את עצמי במילים על רקע הבלוג הספציפי הזה זו כבר מזמן לא אופציה. הוא כללי מדי. כל מילה שתיכתב כאן תהיה יומרנית מדי. כל אות שתיכתב פה תשלש עצמה בשאלות אינסופיות במסנג'ר מאנשים שהם בכלל לא חלק מהחיים שלי. האם זה שיר פרידה? עוד לא. מה שבטוח הוא שהבלוג הזה צריך שינוי קונספט מהיר. קונספט שישאיר לי את הבמה המאוד נחמדה של הסינרי אבל יאפשר לי לסנן. כמו מראה- לראות, אבל לא את הדבר האמיתי.

מחר יום הזיכרון ליצחק רבין. אני לא אכתוב על זה, כי בחרתי וגרמתי לכך שלא יהיו פה קוראים. אני רק אומר שרובכם לא יודעים מי זה יצחק רבין. רובכם סוגדים לו בלי לדעת למה. רובכם שכחתם שמדובר בבן אדם שבעבר, בדיוק כמותכם, היה נושם. שלא תבינו לא נכון, אני כן מאמין בדרכו של רבין. אבל מעצבן שאנשים נהיו עיוורים. אז שחצי מדינה כבר לא תתחבר ליום הזה, אבל שהחצי השני יהיה אמיתי עם עצמו.

עוד כמה דברים רק כדי לסגור פערים. אובאמה נבחר, וזה מה שרציתי. עוד מעט בחירות כאן, ואני כבר יכול להצביע. אחד, אורן פלג שמו, כתב בוואלה! ZONE על הצבא. כדאי לקרוא. חוץ מזה שיהיו לכם חיים. צ'או.

תמיד לקראת הסוף דברים מתחילים להסתדר לי. אולי זה טבוע לי באופי ורק אז אני מבין, אולי זה גורל ואולי זה טבוע בתוך כולנו, אבל דברים תמיד מסתדרים בסוף. השאלה הגדולה היא מתי זה הסוף. אז אומרים שמחר זה יום הדין. היום שכולנו נטבע במים, נשרף, נימס, נרקב באדמה, נעלה לשמיים או נהפוך לכל מצב צבירה אחר שאופי חלש מאמין בו. אני לא באמת מאמין שזה אכן יקרה, וגם אם כן, זה יקרה רק בעוד כמה ימים (מחר מאיצים את החלקיקים החמודים בכיוון אחד, ובעוד מספר ימים מתחיל הדבר האמיתי). בכל אופן, די מצחיק להשתעשע במחשבות על סוף העולם. אין לי מושג למה אנשים באמת נלחצים מהניסוי המוזר הזה, נראה לי שזה די מגוחך לסרב או להתכחש להרפתקאה קיומית שכזו (אקזיסטנציאליסטית-סוריאליסטית משהו. והמבינה תבין ).

ב-48 השעות האחרונות טיפסתי לי בזהירות במעלה השלב האחרון של סולם ההתמודדויות עם אובדן. אובדן החופש למי ששואל. כן, אני עדיין תקוע עמוק בבוץ המסריח של האחד בספטמבר (וכבר אי אפשר אפילו לכבות בו את הסיגריות). אבל לאט לאט דברים מתחילים להסתדר, בכל מובן אפשרי. זה שהם מסתדרים ומיתָקנים לא באמת אומר שהם יעבדו מתישהו, אבל נחמד לחיות בעולם הפנטזיות ולהאמין שהם כן.  

אני לא יודע אם שמתם לב, אבל אני במאמצים לחזור למתכונת הפוסטים של התקופה הישנה של הבלוג. פוסטים פנומנליים על דברים שהם בכלל לא דברים. אז מה עוד קורה איתי? הצבא משגע, המוזה בביוב, השיער מקוצץ, הפסקול לא החלטי, הסיגריות חלשות, חזרו השידורים בארה"ב, אזרחות זה בולשיט ואני צריך חופש.

נ.ב. אם זה באמת יגמר בימים הקרובים, המכתב הלא-מקורי בתוך העכבר. המכתב המקורי הפך לאפר, נספג באדמה של מקום סמלי ומי שצריך לדעת יודע. אוהב אתכם ושונא אתכם. צ'או.

קשה להתעלם ביום הזה מעסקת החטופים, אבל על הנושא הזה מדברים וידברו המון. אני רוצה לדבר דווקא על הניצול המניפולטיבי והמעליב של היום הזה על ידי יוזם ההצעה הזאת. מתוך "וואלה!":

"הכנסת אישרה היום (רביעי) בקריאה ראשונה את הצעת החוק של ח"כ ישראל חסון (ישראל ביתנו) לאיסור מימון המדינה להופעות אמנים שהשתמטו משרות צבאי. על פי הצעת החוק, לא יוכלו אמנים או ספורטאים שהשתמטו משירות צבאי או לאומי, לייצג את המדינה באירועים, ולא יוכלו להופיע במופעים הממומנים מכספי המדינה (לדוגמת במות בידור). הצעת החוק אושרה ברוב גדול של 46 ח"כים שתמכו בהצעה מול 20 ח"כים שהתנגדו."

ניצול כזה דוחה ומגעיל של רגש לאומי לא ראינו כבר הרבה מאוד זמן. ההצעה אוסרת על מימון הופעות / תשלום לאומנים עבור הופעות, ע"י גורמים ציבוריים. המדובר בהופעות עירוניות, ברשות השידור, הופעות ממלכתיות וכו'. חסון החליט להוציא את ההצעה לאור דווקא היום, כשחובת השירות בצה"ל נמצאת בכותרות ומצטיירת כצורך שהזמנים מחייבים לו. זה לא אנושי, ובנקודה הזאת אני כבר ממש סולד ממנו.

עזבו את זה שהבנאדם עיוור, שהרי הרבה מאוד אומנים מופיעים בהתנדבות לפני חיילים, הצעה כזו פשוט פוגעת בכבוד שלנו האזרחים ובחופש שלנו. מי מגדיר מיהו "משתמט"? לפי דעתי אין דבר כזה בכלל משתמטים, אבל נעזוב את זה כרגע. העובדות שבשטח הן שיש אנשים שלא יכולים לשרת שירות צבאי. חכו שנייה, שבו בשקט טוקבקיסטים פופוליסטים- הסיבות הם לא רק פיזיות, אלא גם נפשיות, ולא מדובר ב-21 אלא פשוט באי-התאמה אמיתית. אז תחסכו ממני ומעם ישראל את התגובות הרדודות בסגנון: "אם הם לא יכולים לעשות צבא, איך הם יכולים להופיע?".

ומה דעתי על ישראל חסון? המדובר באדם שפל, עלוב שלא צריך להיות בכלל בממשלה. בושה שיש בכלל ייצר אנושי כזה בכנסת. להזכיר לכם את "חוק הטוקבקים" האווילי שלו? וברצינות, מה הקטע של הבנאדם הזה? הוא ממש גורם לי להאמין שיש לו פאטיש המתקרא "תקיפת החופש והחירות" או משהו.

אני אני רק בן 17 ומאמין שהאמנות לעולם לא צריכה להיות מותנית בשירות צבאי כזה או אחר. ממתי התחלנו ללמוד מהאנשים ב"שכונה" שלנו והפכנו לחברה כזו מיליטנטית שמקדשת את הלחימה? ובקשר ל"משתמטים"- כמה עיוורים אפשר להיות כדי לא להבין שבר רפאלי, לדוגמא, עשתה למדינת ישראל שירות הרבה יותר טוב מחוץ לצבא מאשר בתוכו בתור מכינת קפה? אני מקווה שהחוק הזה לא יעבור בג"צ, אבל אם כן אז יש הרבה מדינות שלא שואבות מאנשים את החיים שלהם.

גרינר סינרי.

/עריכה/

• "כיום אסור לטאטא יותר את האמת מתחת לשטיח" (מתוך אתר האינטרנט שלו). ומה בדיוק הצבא עושה עם המשתמטים?
• בהצעת החוק נכתב כך בדיוק: "לא יתנו (למדינה) לא יקבלו (מהמדינה)". אטימות וטמטום? קראו בתגובות על דעתי על המשפט האידיוט הזה, שאין לו שום קשר להצעת החוק שלו ובכל זאת הוא בחר לכתוב אותו בהצעת החוק המגוכחת שלו.

\עוד עריכה\

ברגע שארגיש שהפוסט מיצה את עצמו, הוא יוחלף. אני לא נוטש חלילה. (:

 \ועוד אחת, חודש אחרי\
פאק, אני לעולם לא אכתוב יותר כותרת כל כך פאתטית.

פרי המצאתו של גרינר סינרי:

• אסד שומע כפרה?
  
  
• אכן.
  
  
• באלך שולם מותק? זה באלי מזה בטוב!
  
  
• ראה, אולמרט, איני יכול לבצע מהלך מדיני משמעותי שכזה רק בשל העובדה שהפרטנר שלי מחפש ספין תקשורתי.
  
  
• איזה ספין כפרה? מה נסגר איתך אסד?
• אני הכי רציני בעולם נשמה, דיברנו על זה כבר מלא זמן ת'ה לא זוכר?
  
  
• בוודאי שאני זוכר ידידי, אולם אינך זוכר שמטוסיך ירטו לי את מפעל הטקסטיל שבניתי?
  
  
• מה הקשררר??
  
  
• איני יכול לקיים שלום עם פרטנר לא רציני, מצטער.
  
  
• אוקיי תשמע אחי, יש לי עסקה שתה לא יכול לסרב לה
• שומע??
  
  
• אכן.
  
  
• אוקיי קלוט: אני מביא לך את הגולן, אתה פותח שמה כמה חומוסייות טובות ככה, וככה גם האלה בפריפריה ישמחו וזה..
  
  
• הנואשות אוכלת אותך עד כדי כך ידידי?
  
  
• כן כפרה שמע אני בצרות כולם שונאים אותי, הילדים האלה של האימו או משו עוד יעשו לי בובת וודו, עזוב, לא מתאים לי אחיי
  
  
• בתנאי אחד: סוריה איננה מתחייבת לדבר. מה אתה אומר ידידי?
  
  
• מה זה לא מתחייבת לכלום???? מה יענו שאתם תוכלו להפציץ אותנו וזה??
  
  
• זה פוסטמודרני, תבין מכך את המשמעות שנפשך חפצה בה.
  
  
• יאללה הולך כפרה, חותמים?
  
  
• אכן. ניוועד בוושינגטון.
  
  *לאחר חודש. הסכם שלום נחתם. אולמרט זכאי.*
  
  
• אסד, שומע כפרה?
  
  
• אכן ידידי היקר, איך היה החומוס ששלחתי עם מוחמד?
  
  
• טעים, לא קשור, שמע- לא בא לי על השלום איתך יותר. נמאס לי שאתה עומד לסיים כור גרעיני וכולם אוהבים אותך וזה ואנחנו עוד תקועים בעידן של הצנזורה. עזוב, אני חותך את ההסכם, תחתוך גם.
  
  
• הסכם זה הסכם זה הסכם. ידידי היקר, הדבר נותר רלוונטי. אני מאוד מרוצה מכך שאינך יכול לפעול נגדי.
  
  
• בואנה יא חתיכת נצלן, אל תחפור יותר מדי למה אני ישלח עליך פצצות מצרר!
  
  
• איני מפחד ממך כבר, מר אולמרט!
  
  
• אה לא? טחחח למה חשבת שבאמת תקבל את הגולן? יא מסכן יש'ך שלושה ימים להעיף את התחת שלך ושל כל החומוסניקים שלך משם אם לא יהיה לך מהזה רע.
  
  
• אני ארעיל לנתיניך את הכינרת! יש בידי הכוח לכך!
  
  
• ואנחנו נרעיל לכם את החיים, יאלה עופו משם ומהר.
  
  
• אולמרט הפתי עבר/ה למצב לא נמצא.

*כעבור שבוע, חקירה חדשה נגד אולמרט*

• כאן מר אולמרט?
  
  
• יאפ, אני מקווה שהבנת מה אמרתי לך השנייה בטלפון. פינוי או גירעון!
  
  
• איני מפחד ממך!
  
  
• אה כן? אני בחקירות כפרה, שלום כבר לא עובד, חכה דקה כפרה אני צריך לעשות כמה דברים!!
• לחצתי נשמה, צ'או.
  
  
• אולמרט הפתי עבר/ה למצב לא נמצא.
  
  
• אסד הקקה עבר/ה למצב לא מחובר.
  

עשו מנוי לבלוג ותתעדכנו כשאעדכן.

עמוד הסטטיסטיקות מעולם לא נראה עצוב יותר. כאילו מתנקם בי על שלא דרכתי על אדמת עזריאלי אתמול ועל כך ש..איך נקרא לזה? העדפתי לא להיכנס לבלוג על מנת לא ליפול ברשת. כאילו זו אשמתי שאני באמצע תהליך בניית אתר (עם פוטנציאל רווחי די גבוה אני חייב לציין)... אבל זו אינה הסיבה היחידה שהסינרי שלכם והנוף שלי שחורים- בימים האחרונים נפלו לי הרבה אבנים על הראש, ועכשיו הוא ממש כואב (האבנים מטאפוריות, הכאב ראש לא). יכול להיות שהיעדר השינה הוא מרכיב די מרכזי בכאב ראש שלי. מישהו צריך להבהיר להורים שזה שהם מעירים אותי באחד עשרה בבוקר, לא אומר שישנתי 11 שעות! מי אמר שלא הלכתי לישון בשמונה? כמובן שיש עוד המוני סיבות שבגללן אני לא אסרב לווליום כרגע, אבל נשאיר אותן בראש שלי. יחד עם הכאב.

ומרעה לרעה, לכולנו נכנסה לאוזן ימין הידיעה שחוזרים ללמוד לאחר החופשה (שהיא אמיתית הפעם, לשם שינוי). אצל רוב האנשים ה'תקינים' הידיעה הזו חלפה במוח במהירות, זרקה לו כמה מילים ויצאה בזריזות מאוזן שמאל. רק אצל אלה עם הראש הסתום, הידיעה המסכנה לא הצליחה לצאת ונשארה תקועה במוחם לנצח. נראה לי שמשהו קרה לרן ארז. כנראה שהחתולה שלו מתה או משהו, אחרת איך תסבירו את העובדה שמורה הספורט היחידי ששמחתי לראות על גבי העיתון (כי זה תמיד קשור לשביתה) הפך לאחד פחדן שמפחד להגיש בג"צים ולהתעמת עם יולי-תולי-חתלתולי. מפו-פייטר הוא הפך לפוייה פייטר, ואני עוד חשבתי שאולי בכל זאת הוא יקבל איזו שורה במחברת היסטוריה של הילדים שלי. נראה שהסיכוי הכי גבוה שהר געש יתפרץ, כמו שהבטיח ארז בכיכר, יהיה ברעידת האדמה הבאה. מאז אותה הפגנת ענק העניינים רק הולכים ומידרדרים, בדיוק כמו הכוחות של המורים. לחזור ללמד עם צווים זה לא פתרון אמיתי, זו השפלה יחד עם יריקה בפרצוף, ואני הכי מתנגד. אצלנו בבית הספר מסתמן שהמורים יפרו, כמו בוודאי וועדי-מורים נוספים, את השביתה. בגדול זה נראה המהלך הנכון והמתבקש, אבל אם הם אכן יפעלו לפי הרגש, ולא לפי השכל, לא תהייה להם יכולת ולא תהייה להם הזכות להתמודד מול תלמידים שישברו את חוקי בית הספר. מבחינתי למורה שמסלק אותי ביום הראשון ללימודים בגלל שלא הגעתי עם חולצת בי"ס, אין את הזכות המוסרית להפר צווי מניעה.

ובתוך כך- בטיימינג מדוייק להפליא הפלאפון שלי החליט שלא בא לו לסרטן לי את האונה השמאלית, והפסיק לפעול בדיוק יום לפני שגילו סופית שפלאפונים מסרטנים. אני לא ממש מתרגש מזה, במיוחד בשל העובדה שבזמן שאני כותב את השורות הללו, כל מיני דברים שונים משריצים סרטנים לאוויר העולם שמסביבי: האינטרנט האלחוטי, המסכים השונים, אוויר המזגן, הטלוויזיה ועוד איזה קו מתח גבוה שאבא שלי מתעקש לשכנע אותי שהוא דיבר עם חברת החשמל, וזה לא קו מתח גבוה אלא רק כמעט. מה שאני בעצם מנסה לומר הוא שסרטן זה לא משהו שאפשר לברוח ממנו, גם אם מאוד רוצים. נכון, אפשר להתאמץ לא להשתמש במיקרוגל לדוגמא, אבל אני אישית לא מצליח לדמיין את חיי ללא סלולרי, אינטרנט, מחשב ואוויר חם לפעמים. אין לכם מושג כמה זה מתסכל להשתמש בטלפון, כשאין לכם מושג מי מאזין לכם בקווים השניים. אי אפשר לדבר חופשי, אפילו לא עם שמות קוד, שכן אז ההורים שלי בוודאי יחשבו שאני עושה סמים, וחבל לתת להם לחשוב ככה בדיוק בתקופה שאני קצת קצר והרבה צריך אותם.

כמה דברים:

• אני רוצה לקחת בחזרה את מה שכתבתי על חנוכה. "חג מושלם"? "נוצץ ומלא גלאמ?" על מה לעזאזל חשבתי לעצמי כששירבטתי את התיאורים האלה? החג הזה רחוק מלהיות מושלם או נוצץ, בדיעבד כמו כל חג אחר. בשבת התארחו אצלנו כמה אנשים, פלוס אח של אמא שלי שחזר מארה"ב. בחיי ששכחתי כמה משהו יותר נוצץ מקריסטלים יכול להיות מזוייף וההפך הגמור ממושלם.
• אם יש לי קוראים מאזור הצפון, כדאי לכם לדעת שב-29 לחודש, שזה אומר יום שישי האחרון לחודש דצמבר, מתקיימת הופעת בכורה ל"טריאלוגו", שכמו שאפשר להבין מהשם כוללת שלוש בנות מוכשרות במיוחד: אסטאר חזן, חן פפיסמדו ואיילה קלמן. זה קורה בפאב הפרה, בשבי ציון, ואני אהיה שם. פרטים אצל חןחן בבלוג. פלוס: אם אתם מהצפון תגיבו, אני רוצה לבדוק משהו J. ובאותה חשיפה, כדאי לכם ללחוץ כאן, ולבקר בבלוג הסיפור-בהמשכים היפה בישרא, ואני לא מגזים.
•  מקסימיליאן הֶקר מגיע לארצנו, ואני ממש רוצה ללכת. מי רוצה ללוות אותי?
• למה לנתק אם אפשר לקרוע? בעת כתיבת הפוסט התחשק לי לנפוש קצת (להתרחק מהבית, נו) ושלחתי מסרון מסנג'רי לדודתי, וגם אחד לבת דודתי, כדי שתבוא גם. כך יוצא ידידיי, שרבים הסיכויים שאצא מחר למסע אל ערי הסרטן- חיפה ות"א . מי אמר להסתכל לסכנה בעיניים ולא קיבל?
• האישיות שלי סרבה שיתארו אותה בשורה אחת, היא אמרה שמגיע לה יותר. כתבתי את זה היום וזה התיאור שיחליף את הציטוט בכותרת. גם האייקון הוחלף לאחד יותר מגניב, עם ראשי התיבות של גרינר סינרי: