מערכת מסודרת של דקות וצלצולים. אנשים מעצבנים, מקומות צפופים, אווירה מתוסבכת, כמה אפשר? מתחיל להימאס עליי הקטע שאני חייב להיכנס לתוך הריבוע הזה אחרי הצלצול. אותה כיתה ריקה מתוכן שהמחשבות של הזומבים שיושבים בה מיתרגמים לקולות שנכנסים מאוזן אחת ויוצאים מהשנייה. זה סתם מעמיס על המערכת ועושה כאב ראש. תוסיפו את העובדה שמישהו אחד מלמד משהו אחד שבכלל מישהו אחר רוצה שתלמד ותקבלו מערכת משורטטת ומציקה שמשניאה עצמה בקלות על אנשים כמוני.

אז גרינר סינרי עלה לכיתה יב' לפני פחות משבוע. נו, למה אני לא שומע כפיים? אבל המנהלים אמרו לנו שאנחנו ביב', ושזאת שנה אחרונה, ושעד עכשיו הכנו את העוגה ועכשיו אנחנו כבר מזליפים את הקצפת ושאנחנו הכי גדולים. עכשיו ברצינות- אז אנחנו יב', סו פאקינג וואט? ככל שהימים עוברים, עוברות בי מחשבות זדוניות שהחכמים הם דווקא אלו שהשכילו להבין שאחרי מספר מסויים של שנות עבדות הגיע הזמן לצאת לחירות. אבל זה לא נכון, כי צריך את התעודה הזאת. וככל שהאפסים בה יהיו מעטים יותר, כך האפסים בחשבון הבנק שלכם יהיו לכאורה רבים יותר.

אם הייתם מציעים לי לדלג על השנה הזאת ולצאת עם תעודת בגרות טובה, לא הייתי חושב פעמיים. אני לא רוצה את כל מסיבות הסיום הכביכול מרגשות עד דמעות. אני לא רוצה את כל הטיולים ואת כל ההכנות המציקות לצבא. וזה לא כי אני לא רוצה להתמודד עם פרידות. אני דווקא מאוד רוצה להגיע כבר ליום שבו אראה בפעם האחרונה פרצופים חלולים. אני רק רוצה לעשות את המספרים שלי ולעוף. רחוק.

לפעמים אני מרגיש כמו מערכת מסובכת ומסועפת של שעון קיר ישן. מערכת מורכבת של עשרות גלגלי-שיניים. לפעמים אני מרגיש שאם אפסיק להיות חד, במיוחד בזמן האחרון, אם רק שן אחת תחליט להיות קצת עגלגלה, המכשיר הזה פשוט יפסיק לעבוד.  בזמן האחרון אני עצמי מרגיש כמו שעון. לפעמים זה שעון שסופר את הזמן שנותר כאן, לפעמים שעון עצר שדוחק בך להיות הכי טוב, הכי מהיר. לפעמים יש בי גם שעון שמעורר, ולפעמים כזה עם קוקיה. רק שהשעון עם הקוקיה קצת מקולקל, והקוקיה לא מתפרצת וצווחת על אנשים בזמנים מדודים וקצובים.

השעונים שלי לא עושים רעש. הם לא חורקים, לא חלודים, וחוץ משעון הקוקיה המתוסבך הם בכלל כולם שוויצרים. אבל זאת בדיוק הבעיה. השעונים הם רק השלכה לרוטינה המעצבנת שאני שרוי בה. אותה מחזוריות מציקה שלא מיצתה עצמה. פעם סלדתי מהחזרות של אחרים מסויימים על אירועים מסויימים, והיום אני חוטא במערכת האמונות שאני יצרתי, ובגדול. רוטינה זה אומר לחזור על אותם הדברים, באותן השעות, עם אותם האנשים, באותם המצבים, וזה מציק. סדר יום זה הדבר הכי דפוק שהמילניום הנוכחי יצר לנו. במיוחד אם הוא לא כולל הגשמה עצמית, חיוכים והתפתחות. לפעמים אני מרגיש כמו מערכת מסובכת ומסועפת של שעון קיר ישן. מערכת מורכבת של עשרות גלגלי-שיניים.

כמה דברים:

• למרות שהפוסט הקודם היה כתוב כמו שכותבים עם לורדים על השירותים, הדיון שהתנהל בתגובות היה מאוד משמח .
• אני צריך לכתוב באופן סדיר. אם בתקופה הישנה של הבלוג אירועים חסרי חשיבות היו מקבלים פוסט, הרי שהיום מתרחשים 20 כאלה ביום, וחבל לא לכתוב עליהם. הבלוג יחזור אט אט לפעולה מלאה.
• הפתעה! קבלו רקע לשולחן העבודה שלכם שאנוכי, גרינר סינרי, הגיתי ויצרתי בעצמי. לחצו כאן להורדה, או כנסו לתמונה הממוזערת ושימרו את המגודלת.
  
  
  

קשה להתעלם ביום הזה מעסקת החטופים, אבל על הנושא הזה מדברים וידברו המון. אני רוצה לדבר דווקא על הניצול המניפולטיבי והמעליב של היום הזה על ידי יוזם ההצעה הזאת. מתוך "וואלה!":

"הכנסת אישרה היום (רביעי) בקריאה ראשונה את הצעת החוק של ח"כ ישראל חסון (ישראל ביתנו) לאיסור מימון המדינה להופעות אמנים שהשתמטו משרות צבאי. על פי הצעת החוק, לא יוכלו אמנים או ספורטאים שהשתמטו משירות צבאי או לאומי, לייצג את המדינה באירועים, ולא יוכלו להופיע במופעים הממומנים מכספי המדינה (לדוגמת במות בידור). הצעת החוק אושרה ברוב גדול של 46 ח"כים שתמכו בהצעה מול 20 ח"כים שהתנגדו."

ניצול כזה דוחה ומגעיל של רגש לאומי לא ראינו כבר הרבה מאוד זמן. ההצעה אוסרת על מימון הופעות / תשלום לאומנים עבור הופעות, ע"י גורמים ציבוריים. המדובר בהופעות עירוניות, ברשות השידור, הופעות ממלכתיות וכו'. חסון החליט להוציא את ההצעה לאור דווקא היום, כשחובת השירות בצה"ל נמצאת בכותרות ומצטיירת כצורך שהזמנים מחייבים לו. זה לא אנושי, ובנקודה הזאת אני כבר ממש סולד ממנו.

עזבו את זה שהבנאדם עיוור, שהרי הרבה מאוד אומנים מופיעים בהתנדבות לפני חיילים, הצעה כזו פשוט פוגעת בכבוד שלנו האזרחים ובחופש שלנו. מי מגדיר מיהו "משתמט"? לפי דעתי אין דבר כזה בכלל משתמטים, אבל נעזוב את זה כרגע. העובדות שבשטח הן שיש אנשים שלא יכולים לשרת שירות צבאי. חכו שנייה, שבו בשקט טוקבקיסטים פופוליסטים- הסיבות הם לא רק פיזיות, אלא גם נפשיות, ולא מדובר ב-21 אלא פשוט באי-התאמה אמיתית. אז תחסכו ממני ומעם ישראל את התגובות הרדודות בסגנון: "אם הם לא יכולים לעשות צבא, איך הם יכולים להופיע?".

ומה דעתי על ישראל חסון? המדובר באדם שפל, עלוב שלא צריך להיות בכלל בממשלה. בושה שיש בכלל ייצר אנושי כזה בכנסת. להזכיר לכם את "חוק הטוקבקים" האווילי שלו? וברצינות, מה הקטע של הבנאדם הזה? הוא ממש גורם לי להאמין שיש לו פאטיש המתקרא "תקיפת החופש והחירות" או משהו.

אני אני רק בן 17 ומאמין שהאמנות לעולם לא צריכה להיות מותנית בשירות צבאי כזה או אחר. ממתי התחלנו ללמוד מהאנשים ב"שכונה" שלנו והפכנו לחברה כזו מיליטנטית שמקדשת את הלחימה? ובקשר ל"משתמטים"- כמה עיוורים אפשר להיות כדי לא להבין שבר רפאלי, לדוגמא, עשתה למדינת ישראל שירות הרבה יותר טוב מחוץ לצבא מאשר בתוכו בתור מכינת קפה? אני מקווה שהחוק הזה לא יעבור בג"צ, אבל אם כן אז יש הרבה מדינות שלא שואבות מאנשים את החיים שלהם.

גרינר סינרי.

/עריכה/

• "כיום אסור לטאטא יותר את האמת מתחת לשטיח" (מתוך אתר האינטרנט שלו). ומה בדיוק הצבא עושה עם המשתמטים?
• בהצעת החוק נכתב כך בדיוק: "לא יתנו (למדינה) לא יקבלו (מהמדינה)". אטימות וטמטום? קראו בתגובות על דעתי על המשפט האידיוט הזה, שאין לו שום קשר להצעת החוק שלו ובכל זאת הוא בחר לכתוב אותו בהצעת החוק המגוכחת שלו.

\עוד עריכה\

ברגע שארגיש שהפוסט מיצה את עצמו, הוא יוחלף. אני לא נוטש חלילה. (:

 \ועוד אחת, חודש אחרי\
פאק, אני לעולם לא אכתוב יותר כותרת כל כך פאתטית.

יותר מדי עובר לידי בזמן האחרון, ואני מרגיש מצויין; תופסים אותי על השטויות שלי, ואני מגחך למרות הסיבוכים שבעניין. מצפים ממני, ואני בקטע של הסיבוב שבדבר. אנשים מתאכזבים ממני, וזה לא מזיז לי את הציפורן הגזורה של הזרת שנמצאת בפח. במקום להתחבר, אני מנתק ומתנתק מאנשים, ומרגיש מעולה. תקראו לזה ניתוקים, חיתוכים, סיבובים או כל דבר אחר שתעלו על הדעת ההומנית שלכם. רק בדבר אחד אל תעזו לשגות ולהטיח בי אותו כאילו שאני בן אדם שלא מודע לעצמי: אל תרשו לעצמכם להגיד שאני אדיש. אני לא אדיש למצב, ולא מדחיק שום דבר. אני מנתק וטוב לי. כן- אני גרינר סינרי, ונהייתי נתקן בןזונה.

אני חייב להסתייג ולומר שעדיין לא ברור לי אם החיבורים הללו היו נחוצים בכלל. דמו את זה לכבלים. באופן מיידי הניתוקים והכבלים שאני מנתק וזורק מהחלון גורמים לאזור להיראות מסודר יותר, נקי יותר. אין לי ספק שה"חשמל" שזורם אצלי כרגע, זורם טוב יותר בלי כל האנרגיה השלילית שממש חמסה אותי ואת האנרגיות שלי. אני לא יכול לדעת בוודאות אם ביום מן הימים אצטרך חלק מהמכשירים שצרכו אותי ואת אותה אנרגיה.  מצד שני, זה שעברנו לעידן של פלזמות לא אומר שגם האנשים צריכים להיות שטוחים, שטחיים ורדודים. צריך לקחת גם בחשבון שחלק מהמכשירים אולי נדפקו, או שהם לא נחוצים למשתמש בהם יותר.

יכול להיות שאני אגואיסט נרקיסיסט חרא. יכול להיות שאני שיט של בן אנוש. אבל פאק, היו לי יותר מדי סיבוכים בחיבורים בזמן האחרון. יותר מדי הפסקות חשמל עקב אנרגיה עשוקה. אז אני זה אני, ומותר לי.