סתם, לא.

"חנוכה , חנוכה , חג יפה כל כך

, אור חביב מסביב , גיל לילד רך

. חנוכה , חנוכה , סביבון סוב סוב,

 סוב נא, סוב. סוב נא, סוב,

 מה נעים מה טוב..."

איך אפשר שלא להיות קיטשי כששירים מהסוג הזה מושרים כל העת ומפזרים אופטימיות מתפרצת? תוסיפו את הנרות הרומנטיים והריחניים, את המשפחה המצומצמת, את דמי החנוכה הנחמדים ואת כל האוכל המגניב, ותקבלו חג כמעט מושלם. אתמול אמרתי ליהודה שחנוכה הוא החג היחידי שיש לו ניחוח בינלאומי, הוא צחק. אני עדיין דבק בעמדתי- אין מה להגיד, הפעם מויישלה ושאר החברים הדתיים שלו שיחקו אותה והצליחו להרים מעפר בית המקדש חג נוצץ ומלא גלאמ. כבר מהגן חנוכה נחקק אצלי בזיכרון כחג נחמד ביותר, כשסביבון גדול מלא ממתקים נתלה על התקרה ורק חיכה לרגע שיוכל להפיל עלינו הילדים את ההפתעות. חג תמים ביותר, ועדיף שכך יישאר.

ומחורבן בית המקדש לחורבנות עתידיים אחרים. בתקופה האחרונה אנו מתוודעים לאפשרות שתהיה רעידת אדמה גדולה ורצינית בארצנו הקטנטונת. השבר הסורי-אפריקני מעלה לכולם את הסעיף, ואחר כך מתפלאים שיש גזענות  (סתם, אני צוחק). אני לא יודע מה איתכם, אבל אני ממש חפץ באיזו רעידת אדמה רצינית שתמוטט בניינים חלשים, תקרע עמודי חשמל וטלפון ותפוצץ צינורות מים. אולי אני נשמע אגואיסט מניאק כרגע, אבל באמת שבא לי משהו כמו בסרטים. משהו שיגרום לאנשים להבין שהם חיים, ושעדיף לנצל כל רגע כי מחר אפשר כבר לא להיות. בכל אופן, אני מצפה למאדר ארת' בחדר, נראה מתי היא תגיע..

מי שכנראה לא יגיע בחיים, הוא המעיל שאני צריך לקנות. עם תקציב שהולם את הניחוח הבינלאומי של חנוכה הלכתי עם אימי ואחי היקרים מפז (סתם נו, רק אימי יקרה) לקריון כדי לחפש מעיל ועוד כמה דברים. בסופו של דבר חזרתי רק עם 'כמה דברים' ובלי מעיל, לאחר שהמעיל הנורמאלי היחיד היה של חברנו טומי הילפיגר (המוכר לאמא שלי: "יש לי מעיל מאמם של טומי!" אמא שלי: "הילפיגר? וכמה הוא עולה?" הוא: "1259 [בדיוק!], תראי איזה הורס הוא! אני יכול לעשות לכם הנחה של 200 שקלים" בפעם הראשונה אמרתי לאמא שלי "עזבי.". אפילו לי יש גבול מסויים...). אבל אל תדאגו לי, בימים הקרובים אהיה בת"א עם סאפשיין ויהודה לסירוגין, כך שאין מצב שאטייל ברחובות הצפון נטול מעיל .

אני חייב לציין שכאשר שמעתי ביום ראשון על האפשרות שנחזור ללימודים ביום שני, נחרדתי למשמע אזניי. פתאום אישוניי קטנו ולא ראיתי עוד. מחסום תנועה נבנה בפי, ונאלמתי למספר רגעים ספורים. כל זה לא באמת קרה אבל אתם מבינים שאלה היו שעות מאוד מעצבנות. מתלבט אם ללכת לשיעור תקשורת כיוונתי את השעון המעורר בפלאפון (שבינתיים שבק חיים) לשעה שבע לאור יום. בינתיים השעות עברו ועברו, ובין סדרה אחת לשניה, ובין תה תותים ללואיזה, דיברתי עם מכריי היקרים במסנג'ר, כשלפתע שמתי לב שהשעה שש לאור יום! מתלבט אם ללכת או לא, ירדתי להכין לי ארוחת בוקר מוקדמת וחזרתי לחדרי בדיוק כמה שניות לפני שהפלאפון התחיל להשמיע קולות של פיט דוהארטי. הקולות של הג'אנקי רק הלכו והתחזקו, ואני הבנתי שזוהי שעתי היפה; הוצאתי לפלאפון את הסוללה והלכתי לישון.

כמה דברים:

• רופוס וואינרייט מכירים? בכל מקרה, אתם חייבים לשמוע את זה. לא חדש לי אבל היום הייתי בסיטואציה שתאמה במדויק לשיר, שהתנגן לי באייפוד (Rufus Wainwright - Tulsa). מצטער על הגרסא, זה הווידאו הכי טוב שמצאתי :/
• עם או בלי קשר למפגש ישראבלוג, ביום ראשון הקרוב אהיה בת"א עם יהודה. מי שקבוע בבלוג ורוצה לדבר איתי לפני, שישאיר בתגובות את המסנ'.
• במידה ועוד לא שמתם לב, התווספה ברשימות רשימה של כל הפוסטים שהתפרסמו בבלוג, על פי סדר כרונולוגי. אם פספסתם, או שזה הלך לכם לאיבוד, עכשיו תוכלו למצוא פוסטים ביתר קלות.
• דצמבר זה אחד החודשים השווים (אחרי ינואר), נצלו כל שניה ממנו!
• בברכת חג אורים שמח ומבדח, גרינר סינרי .