ואז אתה תגיע לנקודה מסוימת בחיים שלך שהכל יתחיל להתפרק. כל מה שאי פעם אהבת, כל מי שאי פעם אהבת, יתחילו לנזול לך מבין האצבעות. אתה תאבד הכל. בשלב הזה כל מה שנשאר לך זה לבזוז את העולם. לקחת ממנו כל מה שרק תוכל. אתה תהפוך לארבה, תֶאָכל את כל הטוב שבחיים ואז תקיא אותו על הרצפה של העולם רק כדי שאנשים יחליקו על הקיא שלך. שלא תחשוב שאני מנסה להפחיד אותך או משהו, פשוט כדאי שתהיה מוכן. לי זה קרה, והיה לי הכל; למה שזה לא יקרה לך?

 [ Bright Eyes - No One Would Riot For Less ]

אתה יושב מול החלון השחור ומנסה לכתוב, וכל מה שאתה מצליח לחשוב עליו זה על השורות שהרצת בראש כשעוד היית קטן ותמים ובכלל לא חשבת על העובדה שאין באמת הגדרות לטוב ורע. כפית ענקית של קפה, שלוש כפיות סוכר, מים רותחים וכף אחת של חלב, בערך, כי זה מסרטן את הלבלב. אתה לוקח את הקפה ויוצא למרפסת לעשן. הפסקה.

השבוע הקרוב - זה שמיום ראשון עד ליום חמישי - עומד ככל הנראה להיות השבוע הלחוץ והעמוס ביותר בשנת הלימודים הנוכחית והאחרונה שלי בבית הספר. היום שמתי לב שהמורכבות הזאת של הדברים מניעה ודוחקת. דווקא בזמנים שהלחץ הוא קיצוני כל כך, החיים מקבלים מיקוד מסויים והופכים לרכז טעים ומתוק. בכל שעה משהו חדש נחשף ומילים חדשות זורמות. בכל אופן, מה שאני הולך לעשות בשבוע הקרוב זה להביא בכתב את ההתרחשויות הקטנות, שכאמור, בזמנים של עומס מקבלות ניואנסים שונים ומשונים. פסקאות בלי קשר; התחילו להתרגל.

קיבלתי גם החלטה עקרונית לא ליפול ברשתה של השפה העברית התקנית. לא תהיה כאן הקפדה על מקפים ["כל כך" במקום "כל-כך"], לא תהיה כאן הקפדה על מינים (פוסטמודרניזם מישהו?) ["יאמרו" ולא "תאמרנה"] ובאופן כללי הדקדוק העברי בבלוג של גרינר סינרי הוא החל מרגע זה והלאה לא באמת קיים. איזשהו ניסיון פתטי להעמיד את הבלוג בבחינת שירה או טקסט אומנותי-נטו, ונראה אם זה יעבוד. ועד כאן על השפה העברית והסינרי.

כמו ששמתם לב הבלוג החליף את שמו. למי שתהה מדובר בכשל לוגי- "כשל אם בוויסקי", ומיוחס למחוקק אמריקאי בתקופת האיסור על מכירת משקאות אלכוהוליים:

" אם בוויסקי כוונתך למי החיים המשמחים לב אנוש, המרככים את מתחי היומיום, המעניקים נקודת מבט רכה על החיים, כי אז צרף אותי מיד לרשימת ה'רטובים' האדוקים ביותר. אבל אם בוויסקי כוונתך לנוזל השטן הקורע משפחות, הורס קריירות ומחריב את יכולתו של אדם לעבוד, הרי שאני בהחלט מבין התומכים ביובש. "

האמת עובדת בשני הצדדים, וזו בעצם מהותו של הבלוג. אם נעלה טיפה למעלה- אולי זה בעצם סוד הקסם של החיים כולם. כל כך הרבה אמת מסתובבת לנו באוויר, ולנו רק נשאר לנשום את האמת שלנו. לפעמים אוויר-האמת רווי בחמצן ולפעמים מדובר באוויר מזוהם ומסרטן. הרבה אוויר קיים בתוך האטמוספירה, ולנו רק נשאר לגור במקום עם אוויר נקי.

אני מקנא באנשים משקיענים שנותנים מאה אחוז מהיכולת שלהם כדי להגיע למאה אחוז מהתוצאה שהם מבקשים לעצמם. מקנא אבל לא רוצה להתחלף איתם. אני מעדיף לתת אפס אחוז מהיכולת שלי ולהגיע לשמונים אחוז מהתוצאה. זו לא באמת קנאה, זה מן רצון לא מוכר לשלב את שני המצבים.

הרבה שנים דחיתי בן אדם מסויים. כמעט שנאתי אותו. היום התוודעתי לסיפור שלו. עכשיו אני כבר לא דוחה אותו ולא שונא אותו, מבנה פשוט של דחייה-התוודעות-קבלה. שנים הקיצוניות שלי סיפקה לי שני מבנים בלבד- המבנה המדובר ומבנה של קבלה-קבלה-קבלה. אנשים שנראו לכאורה שטחיים זכו להיבנות במבנה הראשון, ואנשים שבעין בלתי מזויינת נראו לי עמוקים מעט זכו למבנה השני, של קבלה בכל מצב. הראשון זנח בקלילות את האידיאולוגיה שלפיה מאחורי כל אדם עומד סיפור והשני קידש אותה. רק בשנה האחרונה בניתי לעצמי מבנים מורכבים יותר, שדורשים יותר משאבים אבל מפיקים יותר תוצאות, וזה די משתלם.

אתמול סיימתי פרוייקט באנגלית בארבע וחצי שעות. אנשים עושים את זה בזוגות ובחודשים, ואני עשיתי את זה בארבע וחצי שעות. אני מרשה לעצמי להיות כאן מגלומן, כי לא באמת אכפת לי מה אתם חושבים.  יש לי משאלת לב כלשהי שהמורה לאנגלית שלי תהיה מעורבת בתקרית כלשהי עם אוטובוס הקסמים.

עד כאן להיום, שתהיה לכם שינה טובה.

גרינר סינרי.

הפוסט שאתם עומדים לקרוא נכתב ב-1.1, כמובטח.  לאות הזדהות עם תושבי מדינות העולם השלישי ועם הפליטים הסודנים המסכנים, שהחיבור היחידי לרשת שהם יזכו לראות זה גבול ישראל-מצריים (וגם זה רק לכמה שניות...), התנתקתי מרצון מהפס הרחב. סתם לא, האינטרנט פשוט נפל ואין לי מושג למה. ראו את עצמכם עכשיו ביום חמישי, ארבע שעות אחרי הזיקוקים של שתים-עשרה, מחוסרי אינטרנט. שיהיה לנו בהצלחה.